מיניות בגיל ההתבגרות

שלום וברכה

זו שאלה כבדת משקל. אין לה תשובה אחת נכונה. הדבר כל כך תלוי בשאלה מי הילד, מה מערכת היחסים איתו, עד כמה אתם קרובים ויכולים לדבר, ועוד ועוד. על כן, על אף ההזדהות עם הכאב שלך ועם התסבוכת שהכל יוצר – קשה לי לתת מתכון מה נכון לעשות. מה שאני כותב אפוא הוא ראשי פרקים בלבד, ואת בחוכמתך ובתבונות לבך תגזרי מהם את מה שנכון לכם.

א. הילד נורמאלי. הוא בגיל בו העיסוק שלו במיניות שלו עצמו מתעוררת, והיא מסקרנת אותו ומושכת אותו. כך ברא אותנו הקב"ה, ודווקא במקומות שהנושא כלל לא מטריד – אנחנו צריכים להיות מוטרדים.
ב. כמובן שהעובדה שהילד נורמאלי מבחינה המשיכה שלו והעניין שלו אינה אומרת שהוא דברים מכוונים. אתגר הקדושה והצניעות, וגם הבריאות הנפשית והמינית, עומד בפנינו – ואנחנו מכוונים גם את הילדים שלנו לעמוד בו, ובדרכה של תורה.
ג. אני בספק גדול האם בכלל ניתן לחסום משהו. אם האינטרנט חסום – תימצא דרך אחרת; אם הדרך האחרת חסומה – ייפרצו חומות החסימה של האינטרנט. אינטרנט חסום הוא כלי מסייע להתמודדות, אולם אי אפשר לתלות בו את התקווה כי משהו ישתנה לטובה.
ד. אי אפשר להתחיל לשוחח על ה"עניין" דרך "חומרת העניין". אם רוצים לעסוק עם הילד בנושא – אני לא מכיר דרך אחרת מאשר פתיחת החזית כולה. רק מי שיכול לדבר עם ילדיו הן על מקומה החיובי של המיניות בחייו של האדם הבוגר – יוכל לדבר איתו על הדרכים והאיסורים וההדרכות כיצד לחיות כנער. את בוודאי צודקת שבצעקות ונזיפות ובושות אין כל סיכוי.
על כן, מה שאני מציע הוא דווקא שיחה בין הילד ובין נפש קרובה לו על כל הנושא, ומקום בו הילד יוכל לשאול ולקבל תשובות, ובד בבד לימוד מה נכון ומה לא נכון לעשות בגיל בו הוא נמצא, ומה מותר ומה אסור, וכדו'.
זו הדרך שאני מאמין בה. האם את מכירה דרך אחרת ?


כל טוב