למה כל כך קשה לי לשמור על עצמי? - לבנות

שואלת יקרה, שלום!!

הדבר הראשון שהרגשתי כשקראתי את השאלה שלך הוא הרגש, את קראת לו ה"בלבול" שלך, אבל אני הרגשתי שפשוט הבאת את מה שאת חושבת ואת מרגישה בצורה הכי אמתית שיש, את הרגש כמו שהוא מתבטא במחשבות שלך, אז תודה על הכנות שהבאת לשאלה.

התחושה הזו של בלבול- מצד אחד חינכו אותי תמיד לצניעות, להתרחק מבנים, לשמור על עצמי. ומצד שני- אני רוצה את זה! זה מעניין אותי! יש איזו התרגשות בגילוי של העולם הזה, ובעצם פתאום פחות בא לי להתרחק- התחושה הזו קיימת אצל כל אחד. בשלב מסוים, כחלק מההתבגרות שלנו, אנחנו מגלים שיש בנים/בנות, והם ממש לידנו, ויכולים להביא לנו את מה שאנחנו תמיד מחפשים, שיאהבו אותנו. שיהיה מישהו שיחשוב עלי, שיאהב את מי שאני וירצה אותי.

וזהו אחד הצרכים הכי בסיסיים שלנו, שיאהבו אותנו. להרגיש מוקפים. אם זה משפחה, חברים, וחבר, כל אחד מייצר מעגל של אהבה שחשובה לנו. עכשיו אני שואלת אותך- [אם ניקח צורך בסיסי אחר- אוכל, למשל, היית אי פעם מוכנה לוותר עליו?[ כנראה שלא. אנחנו לעולם לא מוותרים על הצרכים הבסיסיים שלנו. כך שבעצם השאלה למה את כל כך רוצה מציגה את היותך בן אדם, נורמלית, שרוצה ומחפשת לעצמה את הטוב שלה.

החלק השני בשאלה מדבר על הקושי עם הצורך הלא ממומש הזה.
מכירה את זה שאת הולכת במרכז העיר, ופתאום יש ריח ממש חזק של פיצה? וברגע הזה את יודעת שאת חייבת לאכול פיצה! שזה הדבר שהכי בא לך עכשיו, ופתאום את נזכרת גם שאת נורא רעבה.. עד פה דיבר הרגש. אבל אז מתערב השכל- אומר לך שבעצם זה משמין, ואת נזכרת שדווקא החלטת להקפיד שלא לאכול בין הארוחות, ובטח שלא פיצות. ונהיה ברור לך שאין עכשיו פיצות. את תתאפקי. עמדת פה בהתלבטות מול הרגש שצועק חזק, והלכת עם השכל.
בשאלות כאלה, חשוב שתהיה לנו היכולת להבחין בין ההשתוקקות הטבעית, לבין "מידות הנפש" והערכים, ובין שני אלה לבין הבחירה המעשית: לאכול או לא? הבחירה תמיד קיימת, גם כשההשתוקקות נמצאת בשיא. אז אולי הצדיקים הטהורים מצליחים להגיע למצב שבכלל לא בא להם פיצה, אבל אנחנו, פשוטי העם, יכולים לרצות מאד מאד (ומה יותר טבעי מהשתוקקות לחברות ואהבה), ובמקביל לקבל החלטות מושכלות על הפעולה שלנו: לאכול או לא, שיהיה לי חבר כרגע או לא.

את שואלת למה את צריכה את הקושי הזה, אני חושבת שהפתרון מתחלק לשלושה שלבים:
1. [היכרות וקבלה-] ההבנה שהרגשות שלי הם בסדר, שנכון שזה לא קל, אבל אין רע ברצון להיות אהוב ואוהב. לקבל את מי שאני, את עצם היותי בן אדם בריא.
2. [קבלת פרופורציה- ]לאחר קבלת העצמי, מגיע החלק של להתמודד איתו. לאחר שעשית היכרות עם העצמי, אפשר להתמודד איתו. הוא פחות מפחיד, ואת פחות חסרת אונים.
3. ["שכל מה שאני עובר בדרך, יהפוך חולשה לעוצמה גדולה"-] אין ספק שהבחירה להתמודד עם זה שאת כל כך רוצה שיהיה איתך משהו היא לא פשוטה. אני חושבת שהדרך הכי יעילה להתמודד עם הקושי הזה היא לראות איך ההתמודדות הזו יכולה להביא לחיזוק שלך.
אני מאמינה שאפילו עצם הבחירה להתמודד, לשאול, לברר, מראה על הכוח שבך, זה שהביא אותך לא לזרום עם מה שבא לך אלא לעצור ולחשוב. אלה החיים שלנו. אנחנו נדרשים לחשוב מה אנחנו רוצים והאם זה נכון לנו כרגע. ואת בוחרת לחשוב ולהבין שכרגע זה לא טוב. ולעצור את עצמך, אפילו שזה קשה. זו בדיוק החולשה שהופכת לעוצמה גדולה. זו גם התועלת בקושי הזה עכשיו, בשנים בהם את בונה את האופי שלך, את מי שאת, תלמדי להביא את הכוחות שלך לקדמת האישיות, היכולת לגבור על הרצון שדברים שאני רוצה יהיו כאן ועכשיו- איפוק. היכולת לקבל תהליכים, היכולת לעצור ולחשוב, להסתכל על הדברים מנקודת מבט שכלית, ולא רק מה אני רוצה.

מה אני באה להגיד לך? אני מבינה את הקושי שאת עומדת מולו, את ההתמודדות הלא קלה שאת עומדת מולה עכשיו, אני מציעה לך שתעצרי לרגע, ותנסי לראות איך בכל יום את מוציאה מעצמך עוד ועוד כוחות. איך את גדלה מהקושי הזה.

ראייה כזו היא הסתכלות ממבט רחב יותר, לפעמים קשה לנו לעשות את זה בעצמנו. אני מציעה לך לנסות להתייעץ עם הקרובים אליך- הורים, מדריכה, מורה, שיוכלו להבין את המקום שלך ויחד איתך יסתכלו על התהליך הזה ממקום אחר, מזוויות אחרת.

השאלה הזו היא כללית מאד, נשמע מדברייך שהקושי לא התפרץ סתם, אולי יש מישהו שאת רואה וחושבת עליו, אולי סביבך מדברים על הנושא וגם את רוצה לחוות את הסיפור המעניין הזה. אני לא רוצה להסיק עליך מסקנות ולנחש ניחושים, ולכן- אם את מרגישה שנותרו עוד שאלות פתוחות, או שמשהו עוד לא יושב מספיק, את מוזמנת בשמחה לכתוב אלינו.

שיהיה המון בהצלחה!
אביטל
Avitalb63@gmail.com