לא ענו לי בווצאפ.. אין לי חברים ):

שלום לך צדיק!

יישר כוח אתה לוקח את המצוקה למקום של בירור ולא למקום של ייאוש!

אם הבנתי אתה מרגיש בודד ושואל איך לפתור את הבעיה.

אכן, המציאות היום היא לא פשוטה.
בשנים האחרונות החלו לצוץ להם סוגים שונים של רשתות חברתיות כאלה ואחרות- אם זה פייסבוק, ווצאפ וכו..
אותן רשתות יכולות להיות כלי נפלא, כלי מקשר ומחבר בתנאי שמשתמשים בו בצורה נכונה.
אך לצערנו, רוב הרשתות החברתיות הן יותר רשתות מחברתיות... ומה שקרה לך הוא דוגמא טובה לכך.
ואני אסביר את עצמי..

פעם, לא היו פלאפונים, האמת שפעם גם לא היו טלפונים.
אנשים היו נפגשים ומדברים ללא כל אמצעי. את מרחק היה מקשר מכתב הכתוב בכתב יד.
אז אמנם בני אדם היו נפגשים פחות וממילא מתעדכנים פחות זה על זה, אך המפגשים היו איכותיים וטובים.
עם הזמן הומצא הטלפון והמפגשים הוחלפו בשיחה טלפונית.
ההמצאה החדשה פתחה המון דלתות שלא נפתחו קודם- היה נדמה שהעולם הענק קטן יותר מתמיד.
אבל אז הומצא הפלאפון. השיחות הפכו ליותר תכופות וזמינות. המשתמש התמים בפלאפון הפך להיות ייצור המתחייב לענות לכל שיחה, ואם הוא לא ענה הודבק לו תווית של מסנן, לא פחות.
החלה להיווצר תרבות של "אתה חייב לענות לי, אם אתה לא עונה לי סימן שאתה לא חבר אמיתי".
אלא שזה לא נעצר כאן והודעות הטקסט החלו להיות עוד אופציה בניידים.
את השיחות שעוד היה בהן מעט עומק, מעט קשר, שהזכיר קצת את אותם מפגשים חברתיים החליפה הודעת טקסט קצרה ותכליתית. וגם לה היה מחויב בעל הפלאפון לענות. כשדוחות המסירה (כמו
VV בווצאפ) נכנסו לתפקיד בכלל הפכנו לאומללים. לא יכולנו להתגונן ולשקר שלא הייתה קליטה או שלא קיבלנו את ההודעה.
אז שיחה ואיחול לבבי ישיר הוחלפו בהודעות קצרות. שיחות עמוקות שהיו צריכות להתקיים בארבע עיניים קיבלו את הבמה הלא ראויה והבזויה של ההודעות. השימוש בהודעות הפך לבריחה מהתמודדות של מפגש אמיתי.
אלא שמתברר שהעסק רק התחיל לצבור תאוצה והשעבוד למכשיר שרק היה אמור להיות טלפון, רק כזה בלי חוט, הפך ליותר יותר קשה.
בשנה האחת עלו לאוויר כל כך הרבה רשתות חברתיות, תחילה רק על המחשב ומשם ישר לסמארטפון הזחוח הראשון.
הפלאפון שהיה מוצר נדיר הפך לנחלת הכלל, וכל ילד נולד עם פלאפון צמוד.
הפלאפון הזה ייצר תרבות חדשה. שהיא לא כל כך בריאה, לא לאדם הפרטי ולא לאנושות כולה.
אז את המפגשים החברתיים החליפו מפגשים ווירטואליים בפייס, עם לייקים שעפים באוויר, שיתופים ומעכב מתמיד.
אני לא מדבר על אלה המעליבים, פוגעים, מלכלכים וצוחקים זה על זה בפייס, אני מדבר על אלה הנורמליים, אלה שעוד נמצאים בתחום האפור.
הווצאפ פתח עוד שער וקבוצות החלו לקום. שם עוד הגדילו לעשות ופתחו אפשרות בה ניתן לראות מתי הייתה בווצאפ לאחרונה, הרי חייבית לדעת מתי ראית ומתי לא הגבת.
ואז.. ואז אנשים נפגעים..

יש פתגם ידוע: לא כל מה שחושבים אומרים, לא כל מה שאומרים כותבים ולא כל מה שכותבים מפרסמים.
אז זהו- הפתגם הזה לא שייך דורנו.
אנשים שולפים מחשבות מכובע ושולחים אותם לרשימת תפוצה פסיכית.
רק אח"כ אחרי שמתברר להם שנגרם נזק את הנעשה אין להשיב..


אחי, יש המון דברים טובים בפלאפון הזה. אבל בוא נעצור דקה, נצא ממסך המגע, זה שיכול להיות שאתה קורא דרכו את התשובה שאני כותב לך. תסתכל מה קורה פה.. זה נורא..
את ההפסקות הרועשות בבתי הספר החליפו שורת בטטות שעושים לייקים זה לזה אך נמצאים לבד. פשוט לבד.
את הארוחות המשפחתיות שמתחילות בשיחה בטעם של פעם משתיקה איזו שריקה של הודעת ווצאפ בפלאפונים של כולם והההווופ- כווולם שוקעים בתוך הפלאפונים.
את סיפורי הלילה טוב, אחד הדברים הכי חשובים בקשר בין הורה לילד החליפו שירי ילדים ביוטיוב ("עוד שיר אחד ודי, טוב?")
הפלאפון שתפקידו היה לחבר בין אנשים גורם להם להיות יותר ויותר לבד.
לא מזמן שמעתי שיש מקום בעולם בו יש מסלול הליכה למכורי סמארטפונים. ממש ככה.. הוא ישר וארוך..
לאן הגענו? ה´ ישמור.. מה יקרה אם לא נהיה בפלאפון שעה אחת?
היום אדם שאיבד את הפלאפון נחשב מסכן, הוא מרגיש נורא- איך הוא לא יתעדכן בחדשות, בפייס, בווצאפ? איך הוא ישרוד?
טיול מהנה בחיק הטבע עם החבר´ה הפך לאוסף תמונות סלפי על כל פרח ועל כל נוף אפשרי. למה לא להינות מהטבע כמות שהוא, למה להצטלם על כל מטר? מה יקרה אם לא נתעד כל נשימה שלנו על כדור הארץ?

האמת המרה היא אחשלי, היא לא הפלאפון משרת אותנו. אנחנו משרתים אותו.
בסופו שלו יום אין שום הגדרה אחרת להרגשה של אדם שהיה כל היום שקוע בנייד שלו והיא ריקנות. לא קידמתי את העולם, לא קידמתי את עצמי, ישבתי מול מכשיר קטן וזוהר ולא עשיתי כלום.

עד כאן אין פה איזה קטע הלכתי, אלא אנושי פשוט. מוסרי בלבד.
זו מחלה שכל האנושות נגועה בה וזה פשוט נורא. נורא.
אוקי, אז איפה נמצא הסיפור שלך בכל הסקירה ההיסטורית הזאת??

אתה, והאמת חצי מדינה, חושבת ש´אם לא ענו לי להודעת ווצאפ סימן ש..´ הזהו שלא.
אין ולא הייתה שום חובה חוקית לאף אחד לענות על הודעות, לענות לשיחות- אין בזה גם היגיון. ואם אני לא רוצה לענות? מישהו יכפה עליי לעשות את זה??

לכן גם זה לא נכון לחשוב שיש משוואה כזו- לא ענו לי= אין לי חברים.
ועוד יותר לחשוב שחברות נמצאת במקום הזה.

חברות לא נקנית דרך שליחת הודעות אלא דרך עמל, נתינה, אהבה, וויתור, שיחה. מושגים שגם אם תרצה אין להם אפליקצייה בחנות האפליקציות..

אז מה לעשות?

אני חושב שכדאי לך , לנו, לשנות גישה. הן לגבי הפלאפון והן לגבי מושג החברות.
לגבי הפאלפון- לא לייחס לו חשיבות יותר ממה שהוא- כלי. ולהשתמש בו במידה ובמקומות הנכונים. לא להשתעבד אליו אלא לשעבד אותו אל צרכינו.
לגבי החברות- לצאת מהמושגים של לייקים, הודעות ווצאפ- זו לא חברות, אלו דמיונות. לצאת אל העולם, להיפגש בצורה פיזית עם החברים שלנו, לגלות קצת יותר מתמונת הסלפי שלהם בכל מקום אפשרי.

ולגופו של עניין, הציק לך שהחבר לא ענה? דבר איתו, תשאל אותו למה הוא לא ענה.. בטח אתה תופתע לגלות שהוא פשוט קרא ושכח, או לא התכוון ואז כל הבעיה תיפתר.
אם עדיין אתה חושב שיש לך בעיה חברתית אבל במושג הנכון והאמיתי, אז כדאי לך לפנות למורה שלך או ליועץ בית הספר או לכל אדם שאתה סומך על שיקול דעתו.


תן מבט גם על הקישור הבא:

http://milatova.org.il/show.asp?mador=4855