נוהל חניבעל בצבא נוגד את ציווי התורה ואת מוסר התורה?

שלום וברכה

אינני מתייחס בתשובה זו לשאלה מהו נוהל חניבעל הקיים היום בצבא, אלא לשאלה התיאורטית מה ראוי שיהיה.
נראה לי שיש להבחין בין שני מצבים: מצב אחד הוא מצב בו קיים סיכוי להציל את החטוף. במצב כזה, כשהשאלה היא האם מותר לפעול כדי להציל אותו, אף על פי שיכול להיגרם לו נזק – התשובה היא שמותר לעשות זאת וראוי לעשות זאת, בשל סיבות רבות: הביטחון הלאומי, טובתו האישית של החטוף, מורל צה"ל ועוד ועוד. זה חלק בלתי נפרד מהלחימה, ואנו מסתכנים כדי להשיג מטרות צבאיות.
לעומת זאת, אם מדובר בנוהל שהוא כפי שאתה הצגת אותו, בו "מוטל על חבריו החיילים להרוג אותו, אם ע"י ירי לעברו, אם ע"י פגזים, הפצצות חיל האויר ובכל דרך וכל זה על מנת למנוע מצב של פדיון שבויים" – עמדה כזו היא לא הלכתית ולא מוסרית.
היא נובעת מחולשה של ממשלה לעמוד בתביעות של הצד שכנגד; הפקרה של חיים ועוד ועוד.
לא אאריך כעת בכל הנימוקים והראיות לחלוקה בין שני המצבים האלה, אלא בעיקרון בלבד.


כל טוב ושלא נדע.