שאלה
שלום הרב! שמי צבי ואני בן 17 וחצי.
ברצוני לשאול את הרב שאלה שאפשר לומר כי היא מאוד נפוצה ומוכרת בתווח הגילאים הזה.
כבר 8 חודשים בערך שאני בקשר עם אחת מקרובי המשפחה שלי(כיום היא בת 16 וחצי ועולה לכיתה יא')
אך רק ליפני קצת יותר מחודשיים דיברנו על מהות הקשר ומטרתו והבנו שלאורך כל התקופת הזו, שנינו ראינו ורצינו שזה יתפתח ויגיע למשהו רציני ומשמעותי יותר. כלומר : אנחנו באמת רואים את עצמינו בעוד שלוש שנים בערך מתחתנים ומקימים בית נאמן וקשר שכמובן בנוי ומבוסס על אדני התורה והקדושה.
אנחנו שומרים נגיע ומודעים היטב לגבולות שעלינו להציב בקשר על מנת לשמר אותו בקדושה ובטהרה.
אך ישנה בעיה שמאוד מטרידה אותנו, והיא הגיל- שזה עוד מוקדם להתחיל קשר כזה שכל המטרה שלו היא החתונה. אנחנו יודעים שבשנים הללו כל אחד מאיתנו צריך וחייב לבנות את עצמו ואישיותו כדת וכדין ללא שום הסחות דעת!! כמובן לא מהסוג הזה של אהבה ורגש.
ניסינו בהתחלה לנתן את הקשר לגמרי אך לצערינו זה לא צלח
ולכן החלטנו להגביל את הקשר לפעם בשבועיים (מדברים בפלאפון). אבל מה שכן ברור לנו זה שהמגמה והתוכנית היא שבזמן שאני נכנס לישיבה (הסדר) אנחנו ננתק את הקשר לתקופה של שנה וחצי בערך כדי שאוכל להיות שקוע אך ורק בלימוד תורה ולאחר מכן, לקראת הגיוס, שוב לחדש אותו וכמובן להתחתן.
זה מאוד מאוד קשה!!! כל יום שעובר הגעגוע מתעצם ונעשה מורגש יותר ויותר. עכשיו שאלתי היא האם אנו פועלים נכון? זו מתכונת בריאה ונכונה? שמצד אחד אנו שומרים על קשר אך גם מציבים גבולות ומגבלות? או שעלינו להניח הכל בצד ולנתק את הקשר הזה לגמרי עם כל הקושי הצער והכאב? אני מניח שהרב ישאל "אם המגמה והתכנון זה כן לנתק אותו בעוד שנה, אז למה לא לנתק אותו כבר מעכשיו?" זו באמת שאלה הגיונית ומתבקשת, אך היות ואני מודע לרמת הקושי שמלווה אותה ולגעגוע שלה אלי אני מבין שזה עלול לפגוע לה בלימודים ולהקשות עליה יותר ואת זה אני רוצה למנוע..... תודה וסליחה על האריכות
זה מאוד חשוב לנו ואולי גם דחוף כי אנחנו באמת לא יודעים מה נכון לעשות
תשובה
שלום וברכה
קשה מאוד לענות לשאלה זו, בשל העובדה שאין תשובה אחת שהיא נכונה לכולם.
יש נקודת מוצא לדיון. נקודת המוצא לדיון היא בדרך כלל לנסות ולא להיכנס לקשר נפשי עמוק במקום בו אתם נמצאים. הן בשל הגיל הצעיר והמרחק מהנישואין; הן בשל החשיבות של שחרור כדי להתמסר באופן מוחלט לתורה ולדברים שהבחורה עומדת לעשות בשנה הקרובה; הן בשל השינויים שעוד תעברו, ועוד ועוד.
אולם, אני מניח שלמדת מספיק תורה כדי לדעת שנקודת מוצא אינה מהווה בהכרח נקודת סיום, ויש יוצאים מן הכלל. יש יוצאים מן הכלל המלמדים שהקשר הזה דווקא גרם להם לעומק יותר גדול, מעצם העובדה שההתקשרות נעשה על רמה גבוהה מאוד, אתגרית, ולא זו בלבד, אלא שלאחר קשר של הרבה חודשים – גדיעתו היא בין לא אפשרית ובין מזיקה.
במצב כזה, ואם אתם מעריכים שאתם שם, הדבר הנכון לעשות הוא להפוך את הקשר ביניכם לאתגר.
אתגר ובנים כסולם מלמטה למעלה – הוא מתחיל בבסיס של שמירת הלכה, אולם שמירת ההלכה יוצרת מסגרת בלבד, ואנחנו עוסקים כאן בסוגיות עמוקות של תוכן. מעבר למסגרת ההלכה – ההכרעה שלכם היא שהקשר יבנה אתכם ולא יהרוס, שהשיחות והנושאים שבהם תתחברו האחד לשני יהיו גבוהים ולא נמוכים, וכן הלאה.
וביום שתוכלו להחליט בין לכאן ובין לכאן – אז תממשו את ההחלטה הזו.
אם זו הדרך שאתם מתכוונים ללכת בה – אזרו חוזק ואומץ וקדושה ולכו בדרך זו.
האם אני יכול לסייע עוד ?
כל טוב