אמונה בעצמך

שלום וברכה

מדברי בעלי המחשבה העוסקים בנושא התשובה נראה כי הדבר הנכון לעשותו הוא לנוע מקצה לקצה, בתנועה רוחנית מתמדת.
תנועה זו מתחילה באמונה עמוקה בצלם אלוקים שבנו, ביכולת הבחירה, בכך שעיקר האמונה הי"ד של הרמב"ם הוא הבחירה החופשית, ברצון הפנימי שלנו, באופק הגדול של תנועת ההתקשרות שלנו באלוקים. מתוך כך, האדם גם יודע שכוח הבחירה שלו יכול להפיל אותו, והוא גם חווה נפילה. ובעת נפילה הוא מבקש מריבונו של עולם "השיבנו ד' אליך ונשובה", והוא עניו דיו לחוש כי הוא נזקק לעזרה ומעוניין בה, ואז הוא צומח מחדש למעלה, וחוזר חלילה. אמנם, החזרה אינה נעשית בדיוק באותו נתיב, ויש חידושים ושינויים ומעגלים חדשים, וכך הדברים לא רק שאינם מייאשים, אלא הם משמחים ומעניינים ומרתקים.
הדברים עלולים להפוך לכפירה בשעה שאדם מתעלם לחלוטין מכל מי שהיה שותף בתנועה הפנימית הזו שלו, ובראש ובראשונה מריבונו של עולם. אולם בדרך כלל הם לא שם.
וכאשר מדובר על צדקת הדרך – חכמת החיים הגדולה היא להפוך את העומד מולך לחלק בלתי נפרד מהבניין שלך. במקום לחיות חיים מתמידים של עימות, ושל ניסיון להוכיח ולהתנצח בשאלת הצודק והלא-צודק – לחפש כתוב שלישי שמכיל את כל הכתובים כולם. וכשמקניטים אותך – הדבר הטוב לעשות הוא דווקא לגייס את ההקנטה. ראשית, להקשיב לה. אולי יש בדבריה אמת. אולי אתה יכול לקנות לעצמך משהו מהקנטה זו. ואם לא – עצם העובדה שהיא זיכתה אותך לבחון מחדש את עמדותיך – היא תרומה גדולה למי שאתה ומה שאתה.
וכך צומחים, לא מתוך מריבה ולא מתוך עימות, אלא מתוך אימות מתמיד של הכיוונים הרוחניים שאנו פוסעים בהם.

האם אני יכול לחדד עוד ?

כל טוב