הסיפור שלנו לא נגמר! - על קשר בגיל צעיר

הי נשמה!

אני רוצה לפתוח במילים שלך שהופיעו יותר מפעם אחת- "אני מבולבלת". במיוחד בגלל המילים האלה שמחתי מהשאלה שלך, שמחתי לראות שאת לא פועלת מתוך הבלבול, זה שלפעמים מוביל אותנו ללכת רק בעקבות הרגש, אלא מחפשת לחשוב לפני, למצוא את הדרך הנכונה לך ולו.

קשרים בין בנים לבנות הם עניין מורכב. לפעמים הרגש עולה על פני הקרקע, לפעמים הרגש מתפתח לאט. אבל ברוב המקרים, אם לא בכולם, מתפתח הרגש. הבעיה היא שלא תמיד הרגש הוא הדדי, והרבה פעמים אחד הצדדים נפגע. מאד הגיוני שגם הוא היה פגוע בשלב מסוים. אני לא אומרת את זה כדבר רע, אלא כמצב נתון שכל אחד מכם היה בו בשלב שונה.

הקשר שלכם הוא קשר קרוב של שנים, הוא מוכר לך, עם היתרונות שלו, והחסרונות. ההיכרות הזו מקרבת. הקרבה הזאת יוצרת רגש.
אהבה ראשונה. יש משהו מרגש במילים האלה. אנחנו שומעים עליה ורואים אותה לא מעט, בסרטים למשל, בסדרות- דמדומים, אליפים.. יש בה הרבה תמימות שאנחנו נחפש בהמשך חיינו- אולי אפשר להגדיר את היתרון שלה בביטחון. ביטחון שזה הדבר המוכר ביותר, קבוע, בלי שזוכרים את ההתחלה המביכה. אולי בגלל זה אנחנו לא מסוגלים לוותר עליה, לא רוצים שזה ייעלם.

האם זה נכון? האם הסיפור תמיד הולך ככה? האם תמיד משפט הסיום הוא "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה"? או שאפשר לסיים קצת אחרת- "ואז הם גדלו קצת ונוצרו חילוקי דעות על המשך הדרך ועל חינוך הילדים והם הבינו שדעותיהם שונות מאד ומאז הם מתווכחים ואינם מאושרים וגם צריכים להתמודד עם בעיות בבנק עד עצם היום הזה"? כמובן שזה סיום קיצוני ולא נעים, אבל צריך להודות על האמת- גם תסריט כזה קיים.

למה? כי הנפש שלנו צריכה לעבור תהליך, של היכרות עם עצמה, של גיבוש אישיות, בחירת דעות, ואלו דברים שלא יכולים להיות בשלב כל כך מוקדם של החיים, שאנחנו צריכים [להכיר בצורך] לעבוד עליהם ורק אז יכולים להתחיל לממש את היכולות המתאימות.
השלב הזה קיים אצל כל אחד, והוא קריטי לתהליך ההתבגרות שלנו. אבל הוא לא התהליך היחיד שמתרחש בתקופה זו. יחד עם גיבוש הזהות קיים גם הצורך במישהו שיאהב אותנו, יעריך, ישמח להיות איתנו. זהו צורך נורמלי ובריא. לפעמים הוא יגרום לנו לחפש מעגל חברות צפוף שכל הזמן נתעסק בו, ולפעמים זה מה שמוביל אותנו לחפש את החבר שימשיך איתי עד לזקנה. כי הוא תמיד יאהב אותי וירגיש כמה זכות יש לו שהוא איתי, וכמה הכל רומנטי ומרגש. זה יכול להיות הילד מהדירה ממול, המדריך מהסניף או הבחור שנסע לידי באוטובוס. סיפורי אהבה של אנשים שראו את האישיות (במקרה הטוב) שלי והתאהבו ממבט ראשון.

אין פה אמירה שהכל פסול, או שהקשר הזה מבוסס על צורך באהבה ולא על אהבה אמיתית יותר, אלא שלפני ההתלבטות איך להמשיך צריך לחשוב איך הלך, מה היה, מה אני מחפשת ולמה הוא חסר לי.

אז מה עושים?

אין קסמים. אנחנו צריכים לבחור להיות פתוחים לתהליך הזה שנקרא- גיבוש עצמי. ובתור התחלה- [להחליט שאני שמחה במצב שבו אני נמצאת עכשיו]- בלי חבר, בלי מעריץ. פשוט אני בעצמי. לשמוח בהזדמנויות שהובלתי אליהן מלמעלה, ולחפש אותן.

מה זאת אומרת? זה אומר לחוות את העצמי- לחפש מה את אוהבת לעשות, איפה את מרגישה שאת מוצאת את מקומך, לחשוב מה את אוהבת בעצמך ומה היית רוצה לשנות. יכול להיות שכל עוד הוא היה סביבך לא היתה לך ההזדמנות להיות פנויה למחשבות כאלה. עכשיו זה הזמן!

בשלב הבא כדאי לחשוב על המקום בו את נמצאת עכשיו, האם זה נכון בשלב זה לחפש את הקשר האמיתי שאת מחכה לו. [האם האישיות שלי מספיק יציבה] בשביל לחשוב על האישיות שתשלים אותי? והאם זה הדבר הנכון בשבילו? ויותר מזה- האם אני מחפשת את הדבר הנכון או את הדבר הנחמד והנוצץ?

אני ממליצה לך לחפש מישהי לעבד איתה את המחשבות, שיעזור לך לשלב רגש ושכל יחד, אמא, כל מורה או מדריכה. וכמובן שיותר מאשמח להיות חלק מהתהליך.

בעז"ה תמצאי את הנכון לך, ותשמחי בו.
הרבה הצלחה!

אביטל.

avitalb63@gmail.com