שאלה
שאלה: אני אמא ל5 ילדים כשהקטנה ילדתי לפני חודשיים. בעלי אבא מקסים אך עובד עד שעות מאוד מאוחרות וכמעט לא שותף לגידול הילדים.
לבעלי יש אחות ולה ארבעה ילדים גדולים יותר, גרה בשכנות אלינו אך היחסים לצערי מאוד קרירים ולא הדדים. אני מאוד פגועה ממנה מכיוון שלמעלה מ5 שנים לא באנו לביתה, כל ההריון האחרון לא התקשרה אפילו פעם אחת, אפילו לא איחלה בהצלחה לפני הלידה בחודש תשיעי, ובאופן כללי בכל מפגש איתה יש מתח ואוירה של עקיצות מצידה. אני מצידי מזמינה אותה כל סוכות לסוכה.
השאלה הינה הבאה: בני הבכור עוד ארבעה חודשים בר מצווה ובנה עוד שלושה חודשים בר מצווה.
בעלי, במעט זמן שיש לו, כבר קרוב ל10 חודשים מלמד את בנה לקריאה בתורה )כל אחד בנפרד).
מאוד מפריע לי וגם לשאר ילדי ובמיוחד לבני שגם לו יש בר מצווה עוד מעט בע"ה, שבמעט זמן שבעלי בבית, הוא מוצא זמן ללימוד האחיין, וזה תמיד בא על חשבון זמן עם הילדים שממש משוועים לזמן איתו, שלא נדבר על זמן איתי. כל זה לא היה מציק לי כל כך אם לא הייתי מרגישה זלזול וחוסר הדדיות כזה מצד אחותו. עברנו הריון, לידה, רכישת בית- אירועים משמעותיים בחיינו עוברים כשהיא מתעלמת מאיתנו. גם באמצע ההריון ובתקופה שבעלי מלמד את האחיין היא הזמינה את כל המשפחה לארוחה משפחתית חוץ מאיתנו. דבר שפגע בנו.
בעלי מסכים איתי שאחותו לא בסדר כלפינו וחושב שנובע מצרות עין אך שבנה, האחיין שלו, לא אשם.
אני מרגישה שכדי שהוא ילמד את האחיין לקריאה בתורה, אני גם משקיעה מאמץ בכך שמוותרת על העזרה שהייתי יכולה לקבל מבעלי או השקעה בילדים שלי, ובנוסף צריכה לשמור שהקטנים לא יפריעו לו בלימוד, ואני מרגישה שזה לא מוערך כלל בעיני גיסתי מכיוון שמעולם לא שאלה אותי או הודתה לי או התעניינה בי איך אני מסתדרת ומה דעתי על כך.
מה הפתרון הנכון למצב? הייתי רוצה להיות יותר עם אורך רוח כלפי הנושא אבל אני לא עומדת עדיין בניסיון הזה..
תשובה
שלום רב
בסוף דברייך את מגדירה את הסיטואציה המורכבת הזו כ"ניסיון", וברשותך, ומאחר שאת היא השואלת, ולא בעלך או גיסתך, אתחיל מהנקודה הזו.
הסימנים לכך שהאדם נמצא ב"ניסיון" הם תחושות של לחץ נפשי, גופני, רגשי, שכלי או סביבתי. נדמה לי שכל הלחצים הללו חברו יחדיו בסיפור שלך. ניסיון זהו מצב בו נפשו של האדם במצב ערנות יתר, מתוחה עד קצה היכולת בגלל הצורך בבירור פנימי מדויק.
הסיבות לניסיון הן שתים: מצד ההשגחה העליונה מטרת הניסיון היא לאפשר לאדם לתקן ולהתעלות על ידי כך שיעמוד בניסיון. מצד היצר הרע המטרה היא להחריב את האדם ואת העולם כולו.
ברשותך, אנסה לסדר את מערכת הלחצים שתיארת.
א. תחושת חוסר צדק. מפני שלגיסתך לא מגיעה עזרה,
ב. תחושה של חוסר צדק וחוסר הגיון, מפני שהעזרה של בעלך לאחיין באה על חשבון ילדך שגם בר-המצוה שלו קרב, ועל חשבון ילדייך האחרים, והרי כלל מסרו לנו חז"ל: "ענייך (משפחתך) ועניי עירך – ענייך קודמים. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמים" (מכילתא, משפטים).
ג. לחץ נוסף נוצר מפאת חוסר הכרת התודה, שלא לומר כפיות טובה מצד משפחתה של גיסתך.
ד. לחץ פיסי – הצורך להתמודד לבדך עם הילדים שעות רבות.
מאידך, בעלך המקסים מכיר בצדקת רגשותיך כלפי גיסתך. נוסף לכך, את מכירה בנכונות טענתו שהאחיין לא אשם בהתנהגותה של אמו. כלומר, יש כאן איזשהו צד שני, שנותן לך את התחושה שאת בניסיון. אגב, מדהים שאת קשובה לניסיון. מעטים מצליחים להיות קשובים אליו.
מה המטרה של היצר הרע?
הרמח"ל (כללי פתחי חכמה ודעת - כלל שמיני - עניין הסיטרא אחרא) מלמד אותנו כי "רצה המאציל שתימצא בריאה זאת אשר בחוקה היא המניעה והפירוד, שבכל מקום שתימצא תגרום להפריד מי שהיה מתחבר זולתה". המטרה של היצר הרע היא לגרום לפירוד (ממשי, או רגשי) בינך לבין בעלך, או לכל הפחות ביניכם לבין משפחת גיסתך. כלומר, אם עד עתה, על אף ההתנהגות של גיסתך הצלחת לשמור על קשר כלשהו עם משפחה, עם הגברת מערכת הלחצים יש סיכוי לניתוק היחסים, או להרעתם.
מה אפשר לעשות?
נדמה לי שהצעד הראשון הוא לשבת עם בעלך ולהחליט שאתם לא נותנים לסיטואציה הזו לחבל במערכת הקשרים שביניכם, לא רק ברמת ההצהרה, אלא צעדים ממשיים לשמירה והעצמת הזוגיות.
כדאי גם לפתוח את הנושא של היחסים עם משפחת גיסתך, ולהחליט יחד על מערכת היחסים האפשרית במסגרת המגבלות, כזו שלפחות תשמור על יחסים סבירים ולא תביא לקרע.
הצעד השני הוא להוסיף משאבים לצורך ביצוע המשימות בחודשים הקרובים, בכדי להפחית את מערכת הלחצים. זה יכול להיות הוספת "שעות אבא", על ידי הפחתת שעות העבודה של בעלך עד לבר-המצוה של ילדכם, זה יכול להיות שכירת שמרטפית לשעות הלחץ (אולי אחת האחייניות), ועוד.
וכמובן, בזמן שיתפנה לתת תשומת לב אבהית לילדכם המתקרב לגיל מצוות.