שאלה
שלום רב,
יש לי 2 שאלות שונות:
1) לפני שנה כל דיירי הבניין שלנו ואנו ביניהם הרחיבו את הדירות, גם הדייר בקומה העליונה הרחיב ואף ביקש את הסכמת הדיירים לתת לו את הגג כדי שיזכה בדירה מרווחת יותר. הסכמנו מאחר ואין שימוש בגג ומכיוון ולאותו דייר נשוי יש 5 ילדים ופירגנו לו את זה. לאחר תקופה גילינו שהוא מתכנן לחלק את דירתו כולל הגג שניתן לו במטרה להשכיר לדיירים חדשים. בתחילה הוא הכחיש ואחר כך כשכבר הודה בעניין(תוך כדי שהחלוקה והבנייה כבר בעיצומן) הוא ואשתו הסתירו והתחמקו מלגלות לדיירים לכמה יחידות בכוונתם לחלק כאילו שאין זה ענייננו. מיותר לציין שכולם כמעט בריב עם אותם דיירים והם אכן חילקו את דירתם המורחבת ל5 יחידות דיור וכבר גרים בבניין הדיירים החדשים. הבניין מרגיש כמו תחנת רכבת ובעיקר סובלים הדיירים בקומה מתחתם שכל הרעש של הדיירים הלדשים על ראשם. העניין כמובן בהליכים משפטיים אבל חשוב לי להבין מה עמדת ההלכה במקרה כזה מאחר שאותו זוג שעבר על החוק האוסר על פיצול דירה הוא זוג חרדי למהדרין, הבעל לומד בכולל בלבד והאם מורה שבעקבות הנכס החדש כבר לא עובדת כמעט כי הם הסתדרו כלכלית. שכנה אחרת אמרה שהיא מפרגנת להם וששמחה שיתפרנסו וגם שכולם עושים את זה(אנחנו גרים בבני ברק). גם אותו זוג טןען שהרבה בעיר עשו זאת. לי הדבר מפריע לא מתוך צרות עין אלא שזוג ירא שמים המקפיד לכאורה על קלה כבחמורה באמת ובתמים לא מבין על מה הרעש וסבור שהוא בסדר גמור גם הלכתית! לי זה נראה לא נכון הלכתית אך אחני בקיאה ולכן חשוב לי לדעת נקודתית מה לא בסדר הלכתית בהתנהגות כזו. אני מודה שמרגיז אותי שבעלי עובד כמו חמור ומגוייס כרגע גם למלחמה ואנשים אחרים שהם כביכול נורמטיבים ויראי ה׳ מכל בחינה עושים מה שבא להם וטוענים שההלכה לצידם. אותה שכנה אף העירה לי לא מזמן על שבני לקח איזה חפץ סתמי שלא שייך לאיש וזרוק בחצר הבניין שאסור לקחתו ושהיא לא הרשתה לבנה לקחת אותו בניגוד אליי, ןבעניין כל כך גדול היא עושה. מה שמתאים לה ללא התחשבות בדיירים. מה דעת ההלכה בעניין זה אף ללא קשר לעוגמת הנפש ליתר הדיירים?
2) איך אפשר להתגבר על שמירת טינה על חמותי? חמותי אישה מקסימה וצדיקה אבל מאוד חסרת טאקט בכל הנוגע לשמירת הלשון וכן גם ביקורתית ושיפוטית. אני בנאדם מאוד רגיש. אני אולי לא צדיקה כמותה למרות שמשתדלת אבל יש לי לרוב הרבה רגישות לעניי
תשובה
לשואלת שלום רב.
קשה לענות על שאלה בדיני ממונות בלי לשמוע את 2 הצדדים. לכן אענה בצורה כללית בלבד.
יש כאן כמובן אתעניין החוק שע"פ ההלכה חייבים לציית לו. אבל בכך לא אעסוק.
ע"פ ההלכה יכולים אנשים להסכים ביניהם בדיני ממונות על מה שהם רוצים. אם יש הסכמה של הדיירים אז זה בסדר. למשל, אם בהרחבה הוא היה משכן את בתו שהתחתנה, נראה מדברייך שלא היית כועסת. מה שמרגיז אותך זה הפיכת העניין לעסק והרווח "על חשבונכם".
השאלה היא אם יש הסכמה. את מתארת מצב של הסכמה לדבר אחד (הרחבת דירה) וניצול שלה לדבר אחר. לכאורה ע"פ ההלכה זה אסור. יתירה מכך, את רומזת למצב שבו מראש היתה כאן הונאה. כלומר מראש היה תכנון להרחיב ולפצל לכמה דירות על מנת להשכיר וזה הוסתר מכם. הונאה והטעיה ודאי פסולים.
כאמור כל זה בכפוף לדיון המשפטי שמתנהל.
ב.
הבעיה שהעלית אינה פשוטה. קשה לענות בלי להכיר אותה ואת בעלך ולשמוע את כל הצדדים. לכן אומר כמה רעיונות שעלו לי ואת תראי מה מתאים לך.
1. כשיש מצב כזה צריך תמיד לראות מה אפשר לשנות ומה אי אפשר. ואז לראות האם אנו יכולים לקבל ולהכיל את מה שאי אפשר לשנות. יש אצל הזולת התנהגויות שמאד מרגיזות אותי. אני צריך לראות אם אפשר לשנות אותם. האם אפשר לשוחח איתו ולשכנע אותו שזה לא ראוי או אפילו פוגע ולגרום לשינוי. ואם אי אפשר כי הוא עקשן או כי זהו אופיו, עלי לראות אם אני מסוגל לחיות עם זה, לקבל את זה בשעשוע ובחיוך ולהמשיך הלאה.
2. איך משנים? אפשרות אחת היא לדבר על זה בפתיחות כשאין לחץ. כלומר לא לחכות לפיצוץ בשביל לדבר אלא דווקא כשהכל נינוח. (בד"כ הנטיה שלנו כשהמצב שקט לא לעורר אותו. אבל זה בדיוק הזמן) קובעים פגישה. זה יכול להיות בבית או לצאת לבית קפה וכד'. (שם קשה יותר לצעוק ולכן לפעמים זה יותר רגוע) ושם לשוחח בפתיחות. לומר מה כואב לך, לשמוע מה כואב לה, לראות איך כל אחת רואה את המצב ואיך אפשר לשנות. כמובן בנימוס ועדינות, אבל בבהירות והחלטיות. ובמקרה שלך, שם עלייך לבקש שלא תעיר, ודאי לא בפני כולם, להסביר שאת כבר גדולה ואין צורך לחנך וכו'.
לפעמים זה קשה. לפעמים יותר קל לעשות זאת דרך מתווך. זה יכול להיות בעלה או בעלך. זה יכול להיות אחת הגיסות או האחיות. לשתף אותה מראש ולבקש שתעזור לתווך ביניכן.
3. כאשר אי אפשר לשנות כי אין עם מי לדבר, או שיש שינוי אבל הוא חלקי בלבד ולא מספק, עלייך לראות איך את מתמודדת עם מה שיש. איך את לומדת לקבל הערה בחיוך ובצחוק. למשל, אם היא נוהגת להעיר על הבגד, אז בכל פעם שאת נפגשת איתה תשאלי בצחוק ובבדיחה איך הבגד, תהפכי את זה לטקס מבדח ותצחקי איתה על זה, וכדומה.
4. בכל הסיפור לא ברורה לי עמדתו של בעלך, שזה הדבר הכי משמעותי. האם הוא תומך בך? האם הוא מודע למצוקתך? איתו עלייך לתפוס שיחה רצינית ולהסביר לו את הכאב. כאן הדבר ברור מאד. עליו לנקוט קו ברור של תמיכה בך. עליו לשוחח עם אימו ( כמו שכתבתי קודם, להפגש ובנחת וכו') ולהגן עלייך. עליו להבהיר לאימו שפגיעה בך זה גם פגיעה בו, ושהוא נעלב איתך. צריך לזכור שהדבקות באשתו קודמת. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
אלו כמה רעיונות שעלו לי. תקראי ותראי מה מתאים לך.
בברכה
אפי קיציס