מטיפים לנו ולא מקיימים בעצמם

אהלן,
משהו שלאחרונה קצת מציק לי-
דעת התורה וחכמים היא כמובן למעט (עד כדי איסור) בשיחה בין בנים ובנות, חברויות בגיל צעיר וכו´...

אבל- יש כמה וכמה רבנים וגם דמויות תורניות כאלה ואחרות שמצאו את נשותיהם דווקא בסניף, או בטווח גילאי תיכון (ואפילו פחות)...
אז עולות לי מזה שתי שאלות-
אחת: איך הם אומרים לנו לא לדבר בנים ובנות ולא לפתח קשרים כשהם בעצמם עשו את זה?
ושתיים: אם הם עשו את זה אולי זה באמת לא כל כך נורא, הרי הם חיים עם הנשים שלהם באושר ?
תודה :)

שלום וברכה.
תארי לעצמך שאת נכנסת לגן שהוא בעצם מבוך, והמטרה שלך היא להגיע למרכז הגן,
במרכז הגן יש מגדל גבוה ובו יושב צופה שרואה את כל המבוך.
את יכולה ללכת לבד, בכוחות עצמך,
לפעמים תגיעי למבואות סתומים ולפעמים את עלולה לחזור אחורה בטעות.
עד שבסוף יכול להיות שתגיעי או שתתייאשי.
ואת יכולה להיעזר בצופה שעל המגדל,
הצופה יסביר לך לאן את צריכה לפנות ולאן לא כדי שלא תתקעי.
בסוף לא רק שאת מגיעה אלא עשית זאת אפילו בפחות זמן ממה שהצופה שעל המגדל עשה את המבוך.
(המשל בנוי על משל גן המבוכה שבספר מסילת ישרים).

הנמשל, הוא כמובן עלינו ועל הרבנים.
העולם שלנו הוא כמו מבוך, אנחנו לא רואים בברור את הדרך הנכונה שאנחנו צריכים ללכת בה.
יכול להיות שאותם רבנים ודמויות תורניות טעו לפעמים בדרך, וגם להם יש עוד דרך ארוכה..
אבל הם כבר הגיעו למקום גבוה שבו רואים הרבה יותר טוב את הדרך,
לכן הם רוצים [לעזור לנו]!
לעזור לנו שאנחנו לא נטעה וניפול בדרך לא נכונה,
לא תמיד קל לנו לראות זאת, כי יש לנו ראיה יותר מצומצמת ממי שנמצא כבר במקום גבוה.

הבעיה בקשר בגילאים הללו, זה לא נובע מחשש לזוגיות בעיתית בהמשך,
זה אמנם יכול לגרום אבל זו לא הבעיה.
זה פשוט לא הדרך הנכונה במבוך,
זו דרך בעיתית שיכולה להגיע ללא מוצא או להחזיר אחורה,
וגם אם מגיעים בסוף ומתקדמים, זו לא הדרך הנכונה.

גיל ההתבגרות, זה גיל שבו אנחנו בונים את עצמינו את האישיות שלנו,
זהו גיל שלא יחזור.
קשר בין המינים הוא קשר שואב,
שנכנסים אליו קשה לצאת.
זה ממלא את כל העולם שלנו,
ומסמא אותנו מלראות סביב,
מסמא אותנו מהיכולת לראות דברים חדשים.
לגדול ולהתפתח.

לסיום,
הרבנים לא מטיפים אלא מדריכים אותנו באהבה,
מתוך רצון לעזור לנו, ולחלוק איתנו מניסיונם,
שנוכל ללכת בדרך הישרה והנכונה.

בהצלחה רבה.
אלעד.
edlivehere@gmail.com