חולשה: עם ישראל

שלום וברכה

הלב הגדול המבקש להכיל את הכל מוצא את עצמו פעמים רבות במצב בו הוא נאלץ להכיל גם את הכאב; גם את המצוקות; גם אם הפגיעות באנשים; גם את החלקים הלא-מושלמים של העולם.
את מתארת את הדברים כל כך יפה וכל כך מכוון. זה עולמנו. מורכב, מסובך, שאור וצל משמשים בו בעירבוביה. הקב"ה הוא יוצר אור ובורא רע, ושניהם נמצאים בעולמנו.
אולי הדבר הנכון לעשות אינו לשנות את הרצון להכיל את כולם, אלא את הבכי על הכאב.
לאמור: את הולכת בדרך שהיא זכות גדולה. היא מחבקת את כל עם ישראל. בשל כך, היא מלקטת גם את האור הגדול שיש וגם את החושך. אלה החיים, ובמקום להתמסר לכאב שהם יוצרים, אפשר לעשות שני דברים: גם להעצים את המבט על האור, וגם להטמיע את העובדה שהעולם הזה יתקדם לאט לאט, ושהשליחות שלנו בעולם אינה לפתור את כל בעיותיו – אלא לעשות טוב במידת יכולתנו.
אפשר שאם תלכי בדרך זו – גם של מבט אל האור, גם של הבנה שעולמו של הקב"ה כולל בתוכו גם את הכאב, וגם את החיפוש אחר השליחות הקטנה שלך ושאת מסוגלת בה להעלות את העולם טיפ טיפה – זה יהיה הדבר שיחזק אותך, ולא רק שלא תרצי לקום, אלא להפך – תרצי לחיות בזכות הזו.

האם הדברים מתאימים לך ?


כל טוב