שאלה
אני חושב שכולנו מכירים את התחושה פחות או יותר
השתתפנו בערב באיזה הרצאה מדהימה, הלכנו לישון עם 'אורות גדולים' ותחושה חזקה של קירבה לקב"ה, אבל בבוקר איכשהוא קמנו מאוחר ופתאום אנחנו מוצאים את עצמינו מול איזה סרט עד 2 בצהריים...
חזרנו מהתנדבות מלאי כוחות והתפעלות, אבל איכשהוא כשחזרנו התפרצנו על ההורים בצורה שלא בדיוק מתאימה לאישיות הנחמדה והמסורה שבאה לידי בטוי בהתנדבות.
היינו בשיעור דף יומי, מנחה ומעריב, אפילו נשארנו אחר כך לעוד קצת לימוד, ואנחנו חוזרים הביתה ואנחנו נופלים מול איזה משהו לא צנוע..
זה כואב, זה מתסכל, כגודל העליה ותחושת ההתרוממות שהרגשנו - אנחנו עכשיו מרגישים מרוסקים...
******
עם ישראל קיבל תורה במעמד הר סיני. דבר שאנחנו בכלל לא מדמיינים שיקרה לנו - הקב"ה מדבר איתנו. מה יותר נפלא מזה? כל הספקות, כל השאלות, כל התהיות נפתרות ברגע אחד.
והנה לא עבר הרבה זמן ופתאום אנחנו רוקדים סביב העגל..
לא פלא שמשה רבינו שבר את הלוחות, בדיוק היום, לפני כ3300 שנה.
*******
התופעה הזו צריכה הרבה לימוד, הרבה העמקה, אך הפעם נסתפק בטיפ קטן שאני מקוה שיעזור לנו להתמודד.
אנחנו צריכים תמיד לזכור שאנחנו בני אדם. היצר הרע לא נעלם ולא הולך לשום מקום. הוא עדיין נמצא שם, בתוכנו.
אם נחזור מהבית אחרי ההתנדבות הנפלאה, אחרי השיחה המרוממת, אחרי הלימוד המוצלח, ונוסף לשמחה הגדולה והסיפוק נאמר לעצמינו - [זהירות]. [זהירות]. [זהירות]. נגביר את ה[מודעות] לכנת הנפילה, ובעיקר לשים לב למה שאנחנו עושים, לא לחפש 'להתפרק' איפה שהוא, אלא לחפש איך ממשיכים בצורה טובה ובריאה