לבד, בין המון אנשים - האם חברות שלי אוהבות אותי?

שלום חברה יקרה,
התחושה שאת מתארת היא מאוד טבעית ואמיתית. אני חושבת שלכולנו יש תמיד איזה ספק קטן שמנקר בנו, אם חברים שלנו כי באמת אוהבים אותנו, או בגלל איזה אינטרס, שרוצים ממנו משהו. המחשבה שמישהו אוהב אותנו, סתם ככה, כי אנחנו מוצאים חן בעיניו, היא מחשבה שדורשת המון אמון בעצמי.
אני צריכה להאמין שאני טובה. שאני ראויה שיאהבו אותי. זה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע. הרבה יותר קל לחשוב שיש איזה אינטרס סודי שאנחנו לא מבינות, מלהאמין שפשוט אוהבים אותנו. אבל יודעת משהו? אם חברות שלך נורמליות, ולא בחורות מגעילות, הן כנראה באמת אוהבות אותך. את יודעת איך אני יודעת? כי הן איתך לא רק כשהן צריכות ממך משהו, לא רק כשאת עוזרת להן, אלא גם כשאת צריכה אותן, וגם סתם ככה. כי כיף לכן יחד.

בני האדם הם יצורים חברותיים. אנחנו לא יכולים לחיות לבד. אם נהיה לבד נתחרפן ונשתגע. אנשים צריכים חברה. רק ככה אנחנו מצליחים להביא לידי ביטוי את כל האנושיות שבנו. לכן, כמעט לכל האנשים בעולם (למעט כמה יוצאי דופן), יש חברים. נכון, יש אנשים חברותיים יותר, ויש פחות, אבל כולם רוצים שיהיו להם חברים. למה? כי אנחנו אוהבים להעניק. זה עושה לנו טוב. ואנחנו אוהבים לשתף ולהקשיב, ולהרגיש שאכפת לנו ממישהו ושלמישהו אכפת מאיתנו. זה מה שהופך אותנו לאנושיים.

אני מכירה את הבדידות שאת מדברת עליה. היא תמיד מגיעה דווקא כשאנחנו לבד. למה? כי כשאת עם חברות את מרגישה שזה אמיתי, אבל כשהן הולכות הספק שוב מחלחל. אם הספק היה אמיתי אז היית מרגישה אותו גם כשאתן ביחד. אני רואה עליך שאת בחורה מאוד חכמה ורגישה, ואם מישהי היתה נחמדה אליך מתוך זיוף מיד היית מרגישה את זה, ולא רק כשאת לבד.
אז מה אני מציעה? קודם כל לא להילחם בספק הזה בכח. הוא קיים, והוא מעצבן, אבל כל עוד את שולטת בו, ולא נותנת לו להשתלט עליך ולפגוע בחברויות שלך, את יכולה לחיות איתו. אולי כדאי לך גם כל פעם שהוא מגיע להזכיר לעצמך כמה כיף לך עם חברות שלך, וככה הוא יקטן.
חוץ מזה, הייתי ממליצה לך להזכיר לעצמך שוב ושוב את התכונות החיוביות שלך. כמה את חכמה ורגישה, כמה את נותנת לאנשים שאת אוהבת, כמה את חברה טובה. אם תזכרי את הדברים האלה ותאמיני בהם אז ממילא גם תרגישי ראויה יותר לאהבה, ותאמיני שחברות שלך באמת אוהבות אותך. זה נשמע לך אולי שחצני, אבל זה לא. להכיר בטוב שבנו ולדעת להודות עליו זה חלק מעבודת השם. דווקא להתנכר לעצמנו, ולא לזכור כמה אנחנו שווים יכול להיות פגיעה בקב"ה, שאנחנו לא מעריכים אותו על מה שנתן לנו. שחצנות זה לא להגיד תודה על מה שיש לנו, זה דווקא חיובי מאוד. שחצנות זה לחשוב שאנחנו יותר טובים ממה שאנחנו באמת, לא להכיר גם במגרעות שלנו. או- לחשוב שכל מה שיש לנו זה בזכות עצמנו, ולא בזכות הקב"ה. אבל אל דאגה, את נראת לי בחורה שמאוד ישרה עם עצמה, ולכן אני לא חוששת שתהיי שחצנית מידי.

ודבר אחרון לסיום, את כותבת בצורה מעוררת על הערצה על עבודת המידות שלך, ועל הרצון כל הזמן להתקדם. באמת שזה מעורר הערצה, והלוואי וגם לי יהיו כוחות הנפש האלה לעבוד על המידות שלי, ולהשתפר כל הזמן, אבל לצערנו עבודת המידות היא עבודת חיים, והיא לעולם לא נגמרת. לכן, צריך לשמור כוחות גם להמשך הדרך, ולא לבזבז את כולם כבר בהתחלה. אולי כדאי לנסות להתקדם צעד צעד, משימה משימה, ככה גם ישארו לך כוחות, וגם ככה יהיה לך יותר קל לראות את הצדדים החיובים שלך, שבגללם חברות שלך אוהבות אותך.

אמנם אני לא מכירה אותך, אבל רק מהמכתב הקצר שלך אני כבר רוצה להיות חברה שלך, אז אני בטוחה שהחברות שלך, שמכירות אותך באמת, שמחות מאוד להיות חברות שלך!

המון בהצלחה,
יעל
yaelkagam@gmail.com