''הנציגה של אלוקים''

אהלן!

סליחה שלתשובה לקח קצת זמן להגיע. בימים טרופים אלה, הריכוז הוא קצת ממני והלאה.

את יודעת, גם אני הייתי במקום הזה, הדוסית של הכיתה, הדוסית של השבט... בסוף עברתי ללמוד באולפנה (עם פנימיה) אבל זה פתרון לא פשוט שממש לא מתאים לכל אחת.

אני רוצה לשאול אותך שאלה:
זה בסדר לך להיות "הנציגה של אלוקים", או שזה מעיק?
אני יודעת, זו שאלה קצת מצחיקה, כי בטח לא בחרת בזה, פשוט כולם רואים בך את הכתובת לשאלות, תהיות וכולם מצפים ממך להתנהג בדרך מסויימת, לדעת להסביר, להתנגד למה שנשמע קצת לא דוסי... בקיצור יש סיכוי טוב שלא בחרת בזה. פשוט בחרת לעבוד את ה´ באמת ובתמים, והתפקיד של "רס"ר דת" פשוט נחת עלייך בלי שתרצי.

אז המלצה ראשונה, אם לא טוב לך במקום הזה, תשתדלי לא להיות בו.
אני יודעת, זה קשה. ממש. אנחנו רגילים לעשות מה שהחברה מצפה ממנו, אבל אם לא טוב לך במקום הזה, את חייבת לצאת ממנו!

החברה שלך לא שומרת נגיעה? אני יודעת שקשה לראות חברה טובה שאכפת לך ממנה עושה טעויות, אבל לא בטוח שלהמשיך להסביר לה יעזור לה ולך. היא יודעת שאת נוהגת אחרת ובכל זאת היא החליטה להמשיך בדרך שלה. כדאי פשוט לא לדבר על זה וזהו. יש בטח דברים אחרים שאתן יכולות לדבר עליהם... לא קשורים לדת.
החבר´ה שואלים למה לא באת לפעילות? לא באת כי זה לא מתאים לך. הם יכולים לעשות מה שבראש שלהם. את עושה מה שנראה לך.

זו המלצה לא קלה, אבל אני חושבת שזה יותר קל מלנסות להסביר כל הזמן... את פועלת לפי מצפונך ואמונתך, וכל אחד ראשי לפעול לפי מצפונו ואמונתו.
את יכולה להשתתף ולהיות עם כולן במה שכן מתאים לך.


אבל יש כאלה שאולי באמת רוצות ממך עצה, או איזו מילת עידוד (ועדיף שתהיה תורנית), אולי הן יודעות שהאמונה היא מקור לכח, ורואות בך את האדם הקרוב שהכי מבין בזה...

אז קודם כל מותר לך להגיד לעצמך, וגם להן, שלאף אחד אין תשובות לכל דבר. אפילו למשה רבנו הקב"ה לא הסביר את הכל.

לפעמים אם יש משהו ספציפי, את יכולה לנסות להפנות את החברות שלך גם ל"חברים מקשיבים", אף אחד פה לא משה רבנו, אבל כולם פה עושים את מרב המאמצים למצוא תשובות, מתייעצים אחד עם השני, מתייעצים עם רבנים ומתייעצים עם ספרים... בקיצור, שווה לנצל את מה שיש פה. (-פרסומת לא סמויה-)

ולגבי הניתוח של חברה שלך, זה באמת נורא. אני מודה לקב"ה שלא שם אותי ואותך במקום קשה שכזה. אני יודעת כמה חשוב לכל אחת להיות אמא, ואני יכולה רק לנסות לדמיין כמה זה נורא כשיודעים שזהו...
והכי הגיוני במצב כזה זה לצעוק:

ל-מ-מ-מ-מ-ה-ה-ה-ה-?-!-?-!


"בשמלה אדומה ושתי צמות
ילדה קטנה, יחידה ותמה
עמדה ושאלה - למה?
וכל התותחים וכל החילים
וכל הגדולים וכל החכמים
עמדו חורי פנים ולא מצאו תשובה.

וכל הרי הגעש וכל הסערות
וכל האריות וכל הנמרים
וכל הגדולים וכל החכמים -
עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה."


לאורך כל הדורות היו לאנשים שאלות, קרו אסונות מצמררים וכולם ניסו לתת תשובה.

ביום כיפור, ברגעים הקדושים של תפילת מוסף, אנחנו מזכירים את עשרת הרוגי מלכות. אני חושבת ששמה יש את שאלת ה"למה" הכי גדולה בהיסטוריה (או לפחות הכי מפורסמת):

"שרפי מעלה צעקו במרה. זו תורה וזו שכרה. עוטה כשלמה אורה. אויב מנאץ שמך הגדול והנורא. ומחרף ומגדף על דברי תורה:ענתה בת קול משמים. אם אשמע קול אחר אהפך את העולם למים. לתוהו ובוהו אשית הדומים. גזרה היא מלפני קבלוה משעשעי דת יומיים."

רבנים גדולים וקדושים, גדולי הדור מוצאים להורג בדרכים אכזריות, עד שאפילו המלאכים צועקים "למה?!?!? איפה הצדק?!?!? זו תורה וזו שכרה?!?!?"

ומה עונה להם הקב"ה? שישבו בשקט או שהוא יהפוך את העולם למים.

אני חושבת שלתשובה לא תשובה הזו נכתבו הרבה פירושים והסברים. אחד איכשהו נחרט לי במיוחד בזיכרון, אולי כי הוא הכי פשוט, אולי כי אליו הכי התחברתי:

כדי להבין למה קורים דברים, צריך להסתכל בפרספקטיבה. כדי שתינוק יבין למה ההורים שלו לא מרשים לו לרוץ לכביש, ובמקום זה קושרים אותו לעגלה (לקול צווחותיו...) הוא צריך רק טיפה גובה כדי לראות את מה שההורים שלו רואים מרחוק: מכונית מתקרבת. אולי זה גם הניסיון חיים שעוד חסר לו.

כדי להבין למה הקב"ה עושה משהו, צריך את הפרספקטיבה שלו. ולנו אין אותה. הקב"ה אומר למלאכים, שאם הם רוצים להבין, הם צריכים לראות את כל הסיפור מההתחלה. כדי להבין את המהלכים של ה´ בעולם, פשוט צריך להכיר את העולם עוד לפני שהוא נברא... מאז התוהו ובהו.

אסון שנראה לנו פרטי, ובטח אסון לאומי, לכולם יש איפושהו הסבר. או כמו שאומרים בשיר של דני רובס שבטח מתנגן ברדיו בימים האחרונים (לא שמעתי, את יודעת שלושת השבועות... דוסית וכאלה...):

"יש ודאי במקום נסתר
תשובה לכל דבר
אז למה דווקא לי
נגמר הכל לפני שהתחיל"

יש תשובה לכל דבר. אבל היא לא תמיד אצלנו. הקב"ה לא תמיד מגלה לנו אותה, וגם אם הוא כן, אנחנו לא תמיד יכולים להבין. מותר לשאול, כי כואב לנו, כי נעשה פה דבר נורא! רק צריך לזכור שלא תמיד נוכל להבין את התשובה.


בכל מקרה, חשוב לי שתזכרי, שאת לא חייבת להיות הרס"ר דת של הכיתה\השבט שלך. מספיק קשה להיות שונה וה"דוסית" של הכיתה גם בלי זה.

וגם אם חברות טובות באות אלייך עם שאלות אמיתיות, והן באמת זקוקות לתשובה אמיתית, לא חייבת תמיד להיות לך כזו. במקרים כאלה אפשר פשוט לנסות לנחם ולכאוב ביחד. נכון, יש במקום נסתר תשובה לכל דבר, אבל המקום הזה נסתר, הוא לא אצלנו.

זהו, הלוואי שעזרתי לך, אפילו בקצת.
אם את רוצה לשתף אותי בקשיים, לשאול עוד שאלות או לחדד לי כמה נקודות שלא הבנתי, אני פה, במייל, ומותר לנדנד לי אם אין תשובה... (רק קחי בחשבון שיש בחוץ מלחמה ו... מבחני סוף סימסטר!)

בעז"ה רק בשורות טובות!
ובבניין ירושלים ננוחם
רננה
renanaro@gmail.com