לא מאמינה בעצמי

שלום לך שואלת יקרה,
לפני שאני עונה לשאלותיך, אני רוצה להגיד לך שהן שאלות שמעלות מקום מודע, ששואף להתקדם מהמקום שלו ולא להתרגל למציאות לא נוחה,
וכבר על זה מגיע לך ישר כח גדול.
אני מרגישה מתוך דבריך שהתשובה לשאלתך מתחלקת לשני חלקים.


[החלק הראשון- את]
כשחשבתי על השאלה שלך, עלה לי השיר "ואני תפילתי" של יונתן רזאל.. השיר הזה מתאר הדדיות בקשר שלנו עם הקב"ה..


[זה אני הקטן שהנחת בגן..]
מאחורי השאלה שלך מסתתרות שאלות מהותיות- מהי משמעות הבריאה כולה? מהו התפקיד של כל אדם שנברא בה? האם "נגמרו התפקידים"?
למה צריך כל כך הרבה אנשים בעולם?
אלו כמובן שאלות שלא נוכל למצות אותן בשאלה אחת, ואף לא בשתיים, אבל כן ננסה לגעת בנקודות הרלוונטיות ולענות עליהן...


לפעמים, אל מול כל הבריאה כולה אנחנו מרגישים אדם קטן בתוך גן..
מתפלאים מיופיה של הבריאה, לפעמים עומדים בתמיהה אל מול הדברים הפחות ברורים שבה...
ואז נותרת השאלה- מה התפקיד שלי הקטן בעולם הגדול הזה?


[אני זקוק לך בעולם]
לפני הכל, אנחנו צריכים ומבקשים הרבה סיעתא דשמיא כדי להצליח לעבור את הבירור הזה, לעמוד בנסיונות שהבירור הזה מזמן לנו..
אנחנו זקוקים לה´ בעולם כדי להצליח..
וכאן את נכנסת לסיפור...
בתגובה לבקשה של האדם, ה´ עונה לו "אני זקוק לך בעולם, כי העולם זקוק לך בן-אדם"
היינו בטוחים שהתשובה של ה´ תהיה רק "אל תדאג, אתה לא לבד. אני כאן איתך בתהליך הזה..", אבל התשובה מפתיעה אותנו, ה´ זקוק גם לנו בעולם, האמנם?
ישנה מימרא מפורסמת של רבי נחמן "היום בו נולדת, הוא היום בו הקב"ה החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך.."
כלומר, העובדה שבאת לעולם איננה תוצאה של מקרה או טעות, אלא ישנה כוונה תחילה לפיה העולם לא יכול להמשיך להתקיים בלעדיך, קולטת?
העולם חסר בלי שאת תהי קיימת בו, יש לך ובך משהו מיוחד שעליך לגלות ולהראות בעולם, כי בלעדיך- נהיה חסרים בו.


[שה´ יאיר דרכך..]
הרשי לי לשתף אותך בחידוש יפה ששמעתי...
לביטוי "ה´ יאיר דרכך" יש את המשמעות שכולנו רגילים אליה- שה´ יאיר לך את הדרך שלך, אך ישנה משמעות נוספת, מחדשת- שה´ יאיר דרכך,
שדרכך (כן, את!)ה´ יאיר את האור שלו בעולם,שתהי צינור טוב להשפיע אור על העולם שלנו...
יוצא מזה שיש לך אור מיוחד, שאין לאף אחד...
האור שלך הוא רק שלך, ככה שאף אחד לא יכול להאיר אותו במקומך- לא אחותך, לא המורה שלך ואפילו לא הרב הראשי..כי זה האור שלך!


["מודה אני...רבה אמונתך"]
לסיום החלק הזה, נתחיל בנקודה שבה אנחנו מתחילים כל בוקר...בכל בוקר אני אומרת מודה אני, אני על סך התכונות, הרגשות והרצונות שלי- עומדת לפני רבונו של עולם ומודה לו על הבחירה שלו להקים אותי יום נוסף..
אבל זה לא נגמר רק בתודה, אלא "רבה אמונתך"- ישלה´ אמון רב וגדול בי, הוא לא רק מאמין בי הוא ממש מאמין בי ולכן הוא בחר להעיר אותי.
ומכאן אני צריכה לפקוח עיניים- מה התפקיד לי ומה אני עושה איתו, אבל בטוח שיש תפקיד כזה שהוא רק שלי ועלי לעשות אותו הכי טוב שיש..


[החלק השני- איך עושים את זה בתכל´ס?]

1. הסרת התיוג- אמנם אנחנו רגילים לעשות תיוגים, אבל לגבי עצמנו - ראוי וכדאי שנימנע מזה. מחשבה יוצרת מציאות, ולכן חלילה לך מלחשוב על עצמך כדמות שאת "לא מעריכה". תני לעצמך הזדמנות לא להיות עם הגדרות שכאלו.
2. ככה וככה- ההערכה העצמית שלנו איננה נקבעת מתוך שתי אפשרויות בלבד של "מעריכה" או "לא מעריכה", אלא היא נעה על פני ציר ארוך שאכן אלו שני הקצוות שלו אבל באמצע ישנו מגוון רחב, כמו מעריך קצת, במידה בינונית, הרבה וכו´... ייתכן שאהיה טובה בתחום אחד ואעריך את עצמי על כך, ואילו בתחום אחר אדע שעלי להשתפר בו ("אני מאוד טובה ב.., אבל ב.. אני יודעת שעלי להשתפר).
כלומר, החיים שלנו הם מורכבים, ובשעה שמבחינים במורכבות הזו- גם נוח יותר למקם את עצמנו על ציר ההערכה העצמית, וגם להכיר בנקודות בחולשות שלנו בשלב זה. אין בכך שום בושה.

יש מורכבות. זה לא שחור ולבן. כשמבחינים במורכבות קל יותר גם לאתר היכן נוח לי מבחינת ההערכה העצמית, והיכן אני מרגיש צורך להשתפר, או פשוט להודות ש"בזה אני פחות חזק".

הבשורות הטובות הן, שעל ציר ניתן להתקדם, ולכן ייתכן שמשהו שהייתי צריכה להתקדם בו לפני כמה שנים, היום הוא אחד הדברים שאני גאה בו על המקום שאני נמצאת בו.


ולסיום, מחשבה בעניין הסביבה שלך

חשוב לדבר עם אנשים קרובים: חברות, משפחה. כשנמצאים בקשר ומחמיאים לאחרים על דברים, אפשר לקבל שיקוף של הדברים שחזקים אצלנו. ואגב- אם החברות לא מספיק מחזקות או מפרגנות - אפשר להיפגש עם חברות אחרות!

בהצלחה רבה,
מעיין