שאלה
שלום וברכה,
ישר כוח על עבודת הקודש!
ידוע שבגדים הם חלק גדול מאופי האדם, והבגדים אומרים משהו על האדם, החיצוני משפיע על הפנימיות וכן להפך.
בתקופה האחרונה, כחודשיים או יותר בעקבות כל מיני מקרים שחוויתי החלטתי להפסיק ללבוש מכנסיים רחבות-אלאדינים וכאלה, ולחזור ללבוש רק חצאיות (משהו שהתדרדרתי בו בשנה האחרונה...)
החלטתי גם להפסיק ללבוש חולצות קצרות (משהו שלקחתי על עצמי לפני כ3 שנים כשמישהי קרובה אליי נפטרה), ולצערי בשנה האחרונה קצת נכשלתי.
לא קל ככה להפסיק הרגלים, אבל אמת בסיעתא דשמיא גדולה אני מצליחה ומשתדלת לא לצאת מהבית ללא חצאית או חולצה שעוברת את המרפק.
הבעיה שלי היא שאני מרגישה שהבגדים והצניעות חונקים אותי, חונקים את מי שאני באמת ואת האופי שלי.
אני לא מרגישה אני עם חצאיות! אני לא מרגישה אני עם חולצות שלושת רבעי!
אני מרגישה כאילו זה מישהו אחר שאני מחכה, או מנסה להיות.
ב"ה כבר עברתי תקופה של כמה שנים של חיפש ושאלות ואני סה"כ דיי סגורה על עצמי, במה אני מאמינה וכו'...
אני מאמינה ומעריצה גדולה של ריבונו של עולם!
וכל בוקר מול ארון הבגדים אני נקרעת בין הרצון לקיים את רצונו של הבורא וללכת לפי ההלכה, לבין להיות אני! ולממש את מי שאני רוצה להיות גם כלפי חוץ!
אוסיף ואגיד שכבר 4 שנים אני מחפשת תשובה על איסור לבישת מכנסיים, ואיסור לבישת חולצות קצרות ואני פשוט לא מוצאת משהו שאני מבינה!
הסיבה היחידה שאני עושה את זה היא בגלל ההלכה!
אשמח שתעזרו לי בדילמה הקשה, במיוחד בתחילת החופש שכ"כ פתוח לנפילותך ומעידות.
תודה רבה!
תשובה
יישר כוח לנו?? יישר כוח לך!
לקחת את השאלה שלך, לרוץ איתה לקב"ה ולומר לו: תראה איזה בנות מדהימות יש לך,
זה אשכרה נשים צדקניות שבזכותם מגיעה לנו גאולה ועכשיו...!!
לא קל להפסיק הרגלים, ולא קל ללכת עם האמת שלך, שהרצוי יהיה גם המצוי,
שמה שאת מאמינה בו בראש ובלב יתבצע גם בתכל'ס ברמת הפרקטיקה היומיומית.
זה ממש לא ברור מאליו וממש להוריד בפנייך את הכובע.
מספרים על חסיד אחד שאחת לכמה זמן היה נוסע לרבי שלו.
בחסידות הזו היה נהוג ללכת עם פראק (מעיל) ארוך,
ומה לעשות שביומיום בשוטף הוא לא ממש הקפיד על זה,
והוא היה מסתובב עם מעיל קצר יותר.
מה שכן, פעם בשנה כשהוא הלך לרבי הוא הקפיד לבוא עם הפראק המקובל.
באיזשהו שלב, המחשבות שלו התחילו ללחוש לו דיי בקול:
'עד מתי תהיה צבוע? חתיכת זיוף שכמוך...
כמה עוד תנסה לעבוד על הרבי שלך, אהה??
הרי בינינו בשביל מה ההצגה הגדולה??? תהיה כבר גבר, תעמוד מול האמת, תהיה אתה!
ותיסע לרבי עם מעיל קצר...'
אחרי לא מעט התלבטויות והרבה כאבי ראש והתחבטויות,
חסידנו החליט לא להחליף את המעיל לרגל הנסיעה.
כשהוא מגיע לרבי, כמו בכל פעם הוא מתקבל בפנים מאירות ובחיבוק חם,
לקראת סוף הביקור, הרבי שואל אותו: 'תגיד, מה זה, מה קרה למעיל שלך?'
והחסיד עונה לו, 'החלטתי שנמאס לי לחיות בשקר,
ושהגיע הזמן להפסיק עם ההצגה ולהגיע אליך עם האני האמיתי שלי...'
ואז הרבי חייך אליו ואמר: 'ואני חשבתי, שכאן אתה האתה האמיתי שלך וכל השנה זו ההצגה הגדולה...'
לעשות את מה שאת עושה בגלל שזו ההלכה ולא בגלל שאת מבינה, זה דבר ענק.
נכון שהיה יותר נחמד אם היית מבינה, ויותר מזה, יש גם יותר מעניין להבין למה עושים את מה שעושים,
לא סתם יש ספרים כמו ספר החינוך ועוד שמדברים על טעמי המצוות.
אבל עדיין לעמוד מול הקב"ה ולומר לו: אין לי מושג מה בדיוק הולך כאן ולמה,
אבל אני מעריצה שרופה שלך, הולכת איתך, ולגמרי סומכת עליך בתור מורה דרך.
זה ענק. ענק. ענק.
זה קשר מליגה אחרת.
זו אולי הסיבה היחידה שבגללה את עושה את זה. אבל זאת סיבה כל כך מיוחדת ומדהימה.
את מדהימה שאת מביאה את עצמך לכזאת רמת קשר עם הקב"ה.
זה רק מראה עד כמה את עובדת את ה' באמת! ולא את עצמך, את השכל שלך, או את ההבנה שלך...
אשרייך שאת זוכה, ואולי יותר נכון מזכה את עצמך לזה,
ואשרי כל עם ישראל שזוכה שאת חלק ממנו.
בשורות טובות, ישועות ונחמות
תאיר
tair.makshivim@gmail.com