צמיחה לאור המשבר של רצח שלושת הנערים הקדושים

לק"י

אני שומע את זעקתך, והאמת, זו זעקה אמיתית ולא צריך להרגיש רע עם זה.
זה אומר שכואב, זה אומר שאכפת אך גם אומר שפונים לה´ בבקשה להבין.
דווקא בגלל זה ודווקא, כולנו נדרשים לזכור, שלא תמיד אנחנו יודעים את חשבונות שמים.
"והסרתי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות, פרק ל"ג, פסוק כ"ג).
החת"ם סופר מסביר:
"וראית את אחורי" – בהסתכלות לאחור (אולי) נזכה להבין משהו מחשבונותיו של הקב"ה
אבל במצב של עשיו "ופני לא יראו" – מה שיש מקדימה לא זוכים להבין.
מותר שנכאב, מותר שנשאל (אך לא רק בכנות אלא בבגרות) ועם כל זה אנו צריכים גם להקשיב לתשובה.
להבין שגם ב´לא´ יש הרבה ´כן´.
להגיע למקום הזה ולראות את מה שכן קרה פה בארץ בח"י הימים האחרונים.
כמה, התעלינו מעל המחיצות הארורות (וזה לא סותר את זה שנשמעו דעות שונות), כמה התעלינו כעם, כמה גילינו שוב (מתוך כאב) את החיבור.
וכעם עכשיו אנו מתאבלים ומחפשים איך לאסוף את השברים.
מחפשים את הכוחות לצמוח ולהמשיך למרות הכל.
האמת, שזה צריך להיות לא למרות מה שקרה, אלא מכח מה שקרה.
זה הזמן שלנו להוסיף טוב, זה הזמן שלנו להגיד שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.
עם ישראל חי!
ועם כל זה שאנו יודעים לחלוק - עם ישראל מאוחד!
עם ישראל נמצא שם אחד בשביל השני, ועם ישראל פועל אחד בשביל השני.
מי יודע מה פעלו התפילות הכואבות?
מי יודע מה פעלו המעשים הטובים?
מי יודע מה פעלו הכוונות הטהורות?
לעולם לא נדע באופן מוחלט מה הם פעלו, וודאי לא למעלה, אבל כאן, למטה - אצלנו, אנחנו יודעים בקרבנו מעט.
אנחנו יודעים איך זה גידל אותנו.
אנחנו יודעים איך זה הצמיח אותנו
לא רק בעולם של הפרט אלא גם בעולם של הכלל, ואת זה אנחנו נמשיך לעשות.
זה מה ששלוש נשמות קדושות פעלו בעם ישראל, ואת זה אנחנו נמשיך.
מתוך הכאב,
מתוך השבר והמשבר,
אותו משבר של לידה
של צמיחה
זה חלק מה´כן´ שקיבלנו, וקיבלנו בגדול, ועם זה נמשיך קדימה וממנו לא נתעלם.
נמשיך בתפילות,
נמשיך במעשים הטובים,
נמשיך בצמיחה ובהבאת גאולה.
ובבניין ירושלים ננוחם במהרה
"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה´ אלוקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה´ דִּבֵּר" (ישעיהו, פרק כ"ה, פסוק ח´)

נתנאל
netanelweil@gmail.com