שאלה
אמרו חכמינו במסכת אבות: "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".
נשאלת השאלה מדוע לא אמרו חכמים את שמות שני החולקים כלומר: מחלוקת קרח ומשה,
כשם שאמרו "מחלוקת הלל ושמאי"?
מסביר הגאון מוילנא, שקרח ועדתו היו חלוקים ומפולגים בינם לבין עצמם,
זה מושך לכאן וזה לכאן, כי לכל אחד היה עניין פרטי משלו במחלוקת זו,
והם התאחדו רק למטרת המחלוקת בלבד.
לכן לא כתוב "מחלוקת קרח ומשה", כי המחלוקת לא היתה עם משה אלא בינם לבין עצמם.
ועל דבריהם של חכמים "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" מסביר ה"שפת אמת": במחלוקת לשם שמים ישנה נקודה אחידה ומשותפת בין היריבים והיא הכוונה לבירור האמת, "לשם שמים". אבל במחלוקת שאינה לשם שמים אין כל נקודה של קירבה בין הצדדים אלא המחלוקת נוצרה כדי להתנצח אחד עם השני.
גם אנו מתווכחים לפעמים אחד עם השני בבית, בסניף, בלימודים, לא חסר איפה...
ומה שצריך לזכור זה, שלויכוחים ומחלוקות אלו צריכה להיות מטרה אחת - והיא לברר את האמת,
ולא מטרה של מחלוקת, פירוד והתנצחות של אחד על פני השני.
אין שום עניין להיות שנון יותר ועוקצני יותר.
לא, זה לא מגניב בכלל.
כמובן צריך לדעת, בזמן ויכוח, לשמוע ולהקשיב לדברי השני ולתת לו לסיים את דבריו בנחת.
על אחת כמה וכמה בימים אלו, עלינו להתגדל באחדות ולהקטין מחלוקות.
בתפילה גדולה של "שובו אחים",
שבת שלום!