יש התלהבות ויש התלהבות - דבר תורה לפרשת בהעלותך

שאלה

בס"ד

'ויעש כן אהרון, אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ה' את משה' (במדבר, ח', ג').

מסביר רש"י שהתורה באה להדגיש לנו שאהרון עשה בדיוק כפי שהצטווה – 'מלמד שלא שינה' – אהרון עשה בדיוק כפי שהצטווה.

ומה החידוש בזה?

שמעתי שתי תשובות לעניין, הפוכות ומשלימות.

האחת מבוססת על סיפור;

רבי זושא מאניפולי היה עושה את המצוות בהתלהבות רבה שבאה לידי ביטוי לא רק במצבו הנפשי, אלא גם בתנועותיו הגופניות. פעם אחת, מתוך התלהבותו הרבה להדליק נרות חנוכה ותנועותיו השמחות, פגעה ידו בחנוכיה, החנוכיה נפלה והשמן נשפך. אמר לו על העניין אחיו, רבי אלימלך מליז'נסק, שעכשיו הוא מבין מה רצו לומר על אהרון הכהן. שבחו של אהרון הוא שלמרות כל התלהבותו הוא ידע להתלהב בצורה שלא תפגע במצווה, שלא תעכב את עשייתה. הוא הצליח 'לכלוא' את ההתלהבות והשמחה שלו במצווה ולמתן אותם כדי לקיים את המצווה בשלימות.

לפי הסיפור הזה שבחו של אהרון הוא בהצלחתו 'לצמצם' את ההתלהבות כך שהיא לא תפגע במצווה. אגב, אין אני ראוי אפילו לאבק שמתחת לקרסולי רבי זושא וחלילה לי למתוח ביקורת. אני רק מצטט סיפור...

התשובה השנייה מכירה במציאות שלנו ובחולשות שלנו ומתבססת עליהן –

בנוהג שבעולם שדבר חדש מקבל תשומת לב רבה, אבל עם הזמן ההתלהבות פוחתת. כך הדבר בגשמיות, כגון במעבר דירה, צעצוע חדש או רכב חדש וכו', וכך הדבר גם לגבי תובנות רוחניות. ישנה שחיקה. הגיוני ומתבקש היה שאהרון יקיים את המצווה בשמחה רבה בתקופה הראשונה, אבל עם הזמן 'יישחק' ויעשה את המצווה מתוך הרגל.

על זה אומרים שאהרון לא שינה – כפי שעשה את המצווה בפעם הראשונה, באותה התלהבות ושמחה, כך עשה תמיד. לא היה אצלו שינוי ולא התרחשה אצלו שחיקה. הוא הצליח להילחם בתופעות אלה ולהגדיל את חדוותו ואש הקודש המפעמת בו לזכות לעשות את המצווה.

לפי הסבר זה שבחו של אהרון הוא בהצלחתו להגדיל את התלהבותו.

שתי תשובות הפוכות ומשלימות.

שנזכה...

יהונתן יעקובי

תשובה