שאלה
"]אין לך חוכמה כחוכמה של דרך ארץ ואין לך יופי כיופי של ירושלים." (אבות דרבי נתן פרק כ"ח).
מי שלא ראה ירושלים בתפארתה, לא ראה כרך נחמד מעולם. מי שלא ראה בית המקדש בבנינו, לא ראה בנין מפואר מעולם (סוכה נא ע"ב(.
עשרה קבים יופי ירדו לעולם - תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו (קידושין מט ע"ב).
"מציון מכלל יופי" (תהילים נ, ב).]
נראה שחז"ל משוכנעים לגמרי ביופי של העיר הזאת.
אך מה אלו האקסיומות האלה? אולי זה עניין של טעם?, ומה פתאום חז"ל נותנים דגש כה חזק ליופי?
אז זהו, שיופי של חז"ל זה לא בלונד ואף סולד, אלא משהו עמוק הרבה יותר. זהו סוג של "יופי" שעיני הבשר הרגילות שלנו ספק אם ישיגוהו בהשגה מלאה. דברי חז"ל בעניין הקבין שנטלה ירושלים מבטאים ביטוי מטפורי על מהות היופי; תפישה עמוקה יותר והיא זווית ראייה פנימית-רוחנית.
יופייה של ירושלים מצוי בעולם מבחינה רוחנית עליונה ושופך אור גדול על היכלי הדעת ברחבי העולם כולו. לא לישראל בלבד מאירה ירושלים, מאורה נהנה העולם כולו, כאמור במדרש רבה (בראשית רבה, נט, ה): "ירושלים היא אורו של עולם, שנאמר: 'והלכו גויים לאורך' (ישעיהו ס, ג)". ועוד אומר ר' הושעיה: "עתידה ירושלים להיעשות פנס לגויים, והם מהלכים לאורה" (ילקוט שמעוני, ישעיהו, תצט).
ומי זוכה להרגיש ביופיה של ירושלים?
מי שמסתכל עליה בגישה הנכונה. אמר שלמה בחכמתו: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". האדם הוא היוצר את היחס כלפיו. אדם שאין לו לב חם כלפי חברו יוצר מציאות שלבו של חברו לא יהיה חם אליו. אדם שאיננו חש בקרבה, באהבה, בחן, כלפי עיר הקודש, אדם שאהבתו לירושלים אינה מכסה על כל פגמיה של העיר, יוצר מצב שבו גם ירושלים איננה אוהבת אותו.
לעומת זאת, אלו שהינם דורשי אלוקים - סודה של ירושלים פתוח בפניהם. הכותל המערבי יכול להיות סתם קיר הרודיאני מרשים, הר הבית סתם גבעה מסולעת, לא גבוהה מדי ולא מרשימה מידי, עם מונומנטים איסלאמיים מרשימים. אך הכותל המערבי והר הבית מהווים למי שדרישת אלוקים שבלבבו - שער לשמיים.
יום ירושלים שמח!
חברים מקשיבים