שאלה
בס"ד
בפרשתנו מופיע מניין בני ישראל – מניין כל שבט בפני עצמו והמניין הכללי של כל בני ישראל.
אבל כיצד מנו אותם?
שתי אפשרויות מניין מצויות בעם ישראל – האחת היא על ידי הבאת סכום נקוב, מחצית השקל. אם כל אחד מביא את אותו סכום ובסוף מחשבים כמה יש בסך הכול אפשר לדעת כמה אנשים השתתפו במניין.
האפשרות השנייה היא על ידי הנחת פתקים בתיבה, ארון, שבה כל אחד רושם את שמו, שם אביו ושבטו.
מה ההבדל בין שתי השיטות?
אם רוצים לדעת כמה אנשים יש בכל שבט, ולא רק בעם ישראל בסך הכול, יש הבדל באופי המניין;
לפי שיטת הכספים צריך לעשות תיבה לכל שבט בנפרד, כי ברגע שכולם שמים באותו ארון אי אפשר לדעת כמה יש בכל שבט ספציפי. לפי שיטת הפתקים אפשר שכולם ישימו באותה תיבה ואחר כך ימיינו לשבטים.
באיזה שיטה השתמשו אצלנו?
הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו העמק דבר כותב הוכחה שהוא שמע מחותנו בשם האר"י הקדוש. הוכחה יפיפיה. אצל כל שבט כתובה בתחילת המניין האות ל' – לבני אפריים, לבני שמעון וכו'. רק בשבט האחרון, שבט נפתלי, לא כתובה האות ל'. 'בני נפתלי תולדותם למשפחותם לבית אבותם', ולא 'לבני נפתלי'. מדוע?
מסביר האר"י הקדוש שכל ישראל שמו את שמותם בתיבה אחת ואחר כך כל נשיא הוציא את הפתקים השייכים לשבט שלו. רק הנשיא האחרון, נשיא נפתלי, לא היה צריך לקחת את הפתקים שלו מתוך פתקים אחרים, כי כל הפתקים שנשארו היו שלו! לכן לא כתובה אצלו ל' ואילו אצל האחרים כן, הם הוציאו את שלהם, מה שלקחו להם, ואילו הוא לא הוציא מתוך פתקים אחרים.
אז מה המסר?
קודם כל, דיוק יפה בתורה והבנה נכונה שלה הם דבר חשוב בפני עצמו.
אבל יש כאן עוד משהו – אם רצו שכל שבט ייספר בנפרד, למה חיברו בהתחלה את כל השמות ואחר כך הפרידו? לא יותר פשוט להכין שנים עשר ארונות?
כי דבר ראשון, המסר הראשון והבסיסי, הוא שעם ישראל ביחד! אחר כך, אחרי שכולם ביחד, אפשר להתחיל לדבר על תפקידים שונים, הדגשות שונות בדרך אל היעד המשותף וכו'.
שבת שלום,
יהונתן, חברים מקשיבים.