אני רוצה קשר עם ה' ולא יודעת איך!

לק"י

שלום לך צדיקה טהורה!
ראשית, סליחה על כך שהתעכבנו עם התשובה.
ברור שהחיים במציאות כזו, כשמרגישים קרועים, זה לא פשוט.
מצד אחד מחפשים מאוד את הקרבה לקב"ה וגם רוצים אותו, אך מצד שני לא מצליחים להגיע אליו, לפעמים בגללנו ולפעמים בגלל הכלים.
מתוך הדברים, זה נשמע שחיפשת וכבר עשית את ההשתדלות שלך כדי למצוא תשובה ולמצוא משהו שיחזק את רוחך.
לכן, לא נשתדל לא לחזור על דברים שראית, דברים בסגנון של "תעשי ואז את תתחברי", אלא הסתכלות אחרת שמגיעה דווקא מכוחך ומתוך דבריך אך נתחיל הפוך.
דווקא נתחיל מהנקודה השניה – להרגיש את האמונה, ורק אחרי זה נחזור לתפלה.

[להרגיש את האמונה!]
ב"ה את מאמינה וכך את גם כותבת.
את יודעת את ה´ בשכל אלא שאת רוצה להיות קרובה ולהרגיש אותו.
מה עושים בשביל להרגיש קרובים?
מה עושים בשביל לאהוב את ה´?
הרבה פעמים מצפים ומחפשים את הקב"ה בקרבה מסוימת ולא מבינים שהוא קרוב לפעמים בצורה אחרת.
עצם זה שאת מרגישה בחיסרון של הקב"ה ושאת פועלת מתוך הרגל מסוים אומר שכואב לך.
את מחפשת משהו חי מצד אחד, אך מצד שני זה אומר שזה גם חי בתוכך כי לפעמים החיסרון מעיד על קיימות, על זה שיש משהו.
למה אני אומר את זה?
חלק מענין ההרגשה תלוי בנו ואם מבינים שהחיסרון מעיד גם על קיומיות, אפשר לקחת את זה למקום שבונה כי עצם החיסרון מעיד על הצמא והחיבור ואפשר לשים דגש על זה ומתוך כך לחוש את החיבור.
נכון שיש דרך להתחבר כשעושים את דבר ה´ ולמצוא איך זה משפיע לנו על החיים אך לפעמים זה גם יכול לקחת זמן עד שהכל מחלחל פנימה.
לכן, מה עוד אפשר לעשות?
לדעת את ה´.
לא לדעת רק בשכל אלא מתוך השכל.
לנסות למצוא את הדיבור שלך עם הקב"ה בעולם, ואולי בגלל זה גם כואב לך על התפלה כי את מרגישה רחוקה ממנו כי הלב, עיקר ענין התפלה, רחוק.
זה לא שעכשיו את הולכת לבחון ולתת ציונים לה´, אלא יותר לראות איך הוא משגיח עליך ואיך המצוות מורות לך את הדרך.
לדוגמא, הרבה פעמים רואים את המצוות כחוקים בלבד, כשהם לא רק חוקים אלא הם עצות (כלשון הזוהר) להתקרב לה´.
נכון, אלו עצות שאנחנו מחויבים בהם, אך הם נותנים לנו פתח, אם נרצה.
הם נותנים פתח לראות איך הקב"ה מדבר אלינו וכאשר שמים דגש על החיבור שנוצר ועל העומק שבמצוות, אז גם מרגישים את ה´.
מרגישים איך משתחררים מהשפעות היצר וכך שהוא מבקש להנמיך אותנו, ואילו המצוות וכל הקשר עם הקב"ה קשור לעצמיות האדם.
עצמיות מלשון עצמאות אך גם מעצם זה שזה נותן לו להיות עצמו.
זה לא שעכשיו תמיד תראי את זה בהכרח ולא תמיד תצליחי להרגיש בגבהים, אבל זה חלק מראיית המכלול.
בהקשר הזה גם חשוב לציין עוד משהו אחד.
ב"ה את נמצאת עכשיו בגיל של התבגרות בה אנחנו עוברים שלבים.
עוברים משלב שבאמת חינכו אותנו לקיום מצוות לשלב שבו אנחנו מגלים גם את הרצון העצמי.
כמו שהגוף גדל והשכל קולט דברים יותר מורכבים מאשר מה שהיינו קולטים בגיל צעיר, גם הצמא גדל וכל החיבור עם ה´ מקבל פנים חדשות (לא שמחליפות חלילה את הישנות).
[לכן, אם נסכם במשפט,] הרצון זה למצוא את המפתח ללב בתוך המצוות והמעשים ולראות איך הקב"ה מתגלה אלינו בכל יום ואיך הוא מלווה אותנו.
לא רק לזרום בחיים אלא להתבונן בחיים.

[לדבר!]
מפה אפשר להתגלגל באמת למקום של התפלה.
ברגע שמבינים שהקשר עם הק"ה הוא לא כולל רק גבהים אלא התמודדות והתבוננות, הרי שזה יכול, וגם לרוב, מקרין על התפלה.
כשרואים את הקב"ה בחיים שלנו בכל צד ושעל אז ההבנה של האפסיות שלנו לעומתו רק גדלה.
דבר כזה יוצר הרבה דברים, אך גם נותן לנו צוהר לחלק מההבנה שיש בתפלה עם מילים קבועות.
הרבה פעמים כשאנחנו ניגשים למשהו גדול אנחנו מתרגשים וקצת מאבדים את המילים.
כשעומדים בפני ה´, יוצרנו ומלכנו (וגם אבינו) אנחנו מאבדים את המילים בלי להרגיש.
או שאנחנו מאבדים את זה ולא יודעים על מה לבקש, או שאנחנו לא יודעים איך לבקש.
הרי בסך הכל אנחנו רוצים שיהיה טוב, אבל מי אמר שאנחנו יודעים מה זה אומר?
לכן, אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפלה שהיא בנויה על פי פסוקים – נבואות שנאמרו על פי ה´.
מה שאומר שהתפלה שלנו מורכבת ממילים של ה´.
יש בזה היגיון לא קטן כאשר משתמשים במילים של ה´ כדי לדבר איתו.
המילים והתוכן עמוק ומגיע לעומק הדברים.
נכון, זה לא פוטר אותנו מכוונה, אך בזה ניגע עוד דקה.
כאשר המילים עמוקות הן נוגעות יותר בטוב שאנחנו שואפים אליו ובמקביל יש הסתכלות יותר כוללת מאשר "כאן ועכשיו".
במקביל זה יכול לעזור לנו בסידור הכוונה, שהיא עיקר התפלה.
המילים קבועות – עכשיו רק תכניסי את התוכן הנוסף.
את לא הולכת להתבלבל כי מן הסתם את כבר מכירה את המילים בעל פה ואת יודעת איזו ברכה מובילה לאיזו ברכה.
את מכירה את הסדר.
נכון, זה יכול להרגיש כמו רובוט, אבל אם משנים את ההסתכלות אז אפשר לראות איך זה נותן את המרווח של הכוונה עצמה.
במקביל, יש כל מיני מקומות בתוך התפלה שכן אפשר להכניס את הבקשות האישיות בלשונך.
גם עם ההבנה הזו עדין יכול להיות שיהיה קשה להתפלל ולכן מומלץ ורצוי גם ללמוד מה אנחנו אומרים.
אולי יש דברים שאנחנו מבינים בצורה אחת אך יש להם כמה פירושים ומתוך זה אפשר להאיר את התפלה בכל פעם מחדש.
כך אפשר אולי להתחבר למילים ולתת משמעות למה שאת אומרת.
ומה עם ההרגשה שהן נאמרות בחלל האוויר?
צריך להבין שני דברים.
כאשר מצליחים באמת לראות תא הקב"ה, כמו שהזכרנו, זה משפיע גם על הפניה הל´ בתפלה.
בנוסף, יש עוד הבנה שקשורה לבנין התפלה.
מה הכוונה?
אנחנו אומרים שאדם מתפלל – בנין התפעל.
זה אומר שזו פעולה שאדם פועל על עצמו.
נכן, זה הדיבור שלנו עם הקב"ה אך זה גם הדיבור של האדם עם עצמו – עם הנשמה האלוקית שבקרבו.
כן, צדיקה!
בך יש אלוקות והקב"ה נמצא בתוכך ומחיה אותך.
אז למה את לא מרגישה את זה?
כי לפעמים אנחנו עוטים על עצמנו כל מיני מסכים, עם כוונה או בלי כוונה, וזה מסתיר את האלוקות שבנו.
כשאנחנו מתפללים אנחנו גם פונים לצדדים היותר גבוהים ואלוקיים שבנו.
זה גם כן חלק מהחיבור לה´.

ברור שיש פה הרבה מה להרחיב על שני הנושאים ורק ניסינו לתת פתח קטן מה ניתן לעשות.
אם את רוצה שנסביר יותר את הדברים, נרחיב עליהם או שניתן עוד עצות, אם בנושאים אלה או אחרים,
בשמחה רבה.
שוב פעם מחילה שקצת התעכבנו.
הרבה הצלחה וישר כח גדול על הצמא לאבינו שבשמים.
לפעמים זה נראה כדבר שמובן מאליו, אך העובדה היא שזה לא תמיד כך וגם אם יש אצלך כאב, בסוף יש צמא ויש רצון להיות קרובים להקב"ה.
ובעזהי"ת מתוך הצמא האדיר הזה כן תזכי ותגלי בקרבך את הקרבה לקב"ה,
נתנאל
netanelweil@gmail.com