שאלה
שלום רב,
לפני זמן מה שאלתי שאלה בפורום זה, ונענתי בתשובה שלא סיפקה אותי. השאלה והתשובה לא התפרסמו באתר אלא נענו באופן פרטי, על כן אעתיק ואדביק את שאלתי המקורית, את תשובת הרב ואת שאלת ההמשך שלי בתקווה שאוכל לקבל תשובה מעמיקה יותר.
תודה מראש!
תוכן השאלה המקורית:
"שלום רב!
אפתח בהסבר קצר על עצמי, ונחיצותו תובהר כאשר אגיע לתוכן שאלתי.
אני אינני אדם מאמין כלל וזיקתי ליהדות הינה תרבותית לחלוטין. אני לא אוכל כשר, לא שומר שבת, מקיים יחסי מין עם בת זוגי מבלי לשאת אותה לאישה, אומר וכותב את שמו המפורש של אלוהים ("יהוה"), מאמין שהתבוללות הינה תופעה חיובית ואיני מתכוון למול את בני, במידה ויוולד לי בן. מעבר לחוסר אמונתי באל, גם במידה ויוכח לי מעבר לכל צל של ספק שהוא ישות אמיתית עדיין אבחר שלא לסגוד לו, שכן חלק גדול ממצוותיות ומההיסטוריה של פעולותיו בתנ"ך נתפסות בעיני כלא מוסריות.
לשאלתי:
לפני כמה זמן מצאתי את עצמי בבית כנסת לרגל עלייתו לתורה של בן דודי, ולאחר זמן מה בתוך האולם נתבקשתי על ידי אחד מפוקדי המקום לחבוש כיפה.
להבנתי, חבישת כיפה הינו אקט סמלי שמטרותיו הן המשך קיום מסורת יהודית מסויימת והבעת יראה וכבוד לאל.
מאחר ואינני שומר מסורת, ומאחר ואינני ירא או מכבד את האל היהודי, הרגשתי שבמידה ואחבוש כיפה שאמורה לסמל את הדברים האלה, אעשה מעשה צבוע, ואף הסברתי את הדבר לאדם שביקש ממני לחבוש אותה, אך עם זאת הוא התעקש שאחבוש כיפה בכל מקרה.
כדי לא ליצור מהומה ואי נעימות ביום חגיגתו של בן דודי, עשיתי כמבוקשו, אך הרגשתי שבמעשה הזה אני מרוקן מתוכן את המסורת של חבישת הכיפה ולמעשה מביע זלזול באנשים שעושים זאת מתוך כוונה ואמונות אמיתיות. במילים אחרות, הרגשתי שנכפה עלי לעבור מעמדה של "אני לא מאמין בדעותיך ובמסורתך, אך אני מכבד אותה ואת סמליה, ולכן אינני לוקח בה חלק", לעמדה של "המסורת שלך היא שטויות ולכן לא איכפת לי לעשות מה שתבקש, כיוון שאין תוכן אמיתי מאחוריה".
רציתי לדעת מה דעתך כרב על הנושא הזה, ואם יש סיבות אחרות לחבישת כיפה שאולי אינני מבין, ויאפשרו לי לקבל את דרישותיהם של פוקדי בית הכנסת ועדיין לכבד את תפיסת עולמם.
תודה,
אדם"
תוכן התשובה:
"שלום,
בכל מקום מכבדים את מנהג המקום, מתוך כבוד לאנשים הסובבים אותך. כשתיכנס למקדש במזרח, יבקשו ממך להוריד נעליי
תשובה
שלום וברכה
כאשר אנו עוסקים במעשים סמליים – מטבע הדברים הכל תלוי בסיפור שאנו מספרים לעצמנו על המעשה הזה.
אם הסיפור שמספרים במקרה של בקשה לחבישת כיפה הוא סיפור של כפייה אמונית – אני חושב שאתה צודק. אין לכפות אמונות על בני אדם אחרים, ולמעשה גם אין בזה טעם של ממש.
אם הסיפור שמספרים הוא העובדה שלבני אדם בבית הכנסת חשוב גם ההיבט החיצוני של ההתנהגות, וזאת בלי קשר למתחולל בלב פנימה – אזי לא צריך להפוך את ההתנגדות לחבישת כיפה למעשה אידיאולוגי, כי אם לכבד את רצון המשתתפים.
אם הסיפור שמספרים שחבישת כיפה ללא משמעות פנימית היא חסרת משמעות לחלוטין – הוא לא היה צריך לבקש ממך לכתחילה לחבוש כיפה.
לאמור: אתה מחפש תשובה אובייקטיבית לשאלה שאתה שואל – חבישת כיפה על ידי אדם לא מאמין – אולם למעשה אין תשובה כזו. הכל תלוי במבט הסובייקטיבי. אפשר שיש בזה אקט של אמונה; אפשר שיש בזה אקט של כבוד לאדם; אפשר שאין בזה שום משמעות.
אין כאן מבט אקדמי אלא אנושי בלבד.
במקרה שאתה עוסק בו התנגשו שני מבטים – שלו ושלך. אתה יכול לספר לעצמך את הסיפור העקרוני ולסרב לחבוש כיפה; הוא יכול לספר לעצמו את הסיפור העקרוני שלו ולתבוע ממך לחבוש כיפה; ושניכם יכולים להחליט כי הנושא לא עוסק בשום עיקרון, אלא ב"בין אדם לחברו" בלבד. במקרה דנן, אם זיהית שהנושא הזה מאוד מכאיב לו – אתה יכול לספר לעצמך את הסיפור של בין אדם לחבירו ולעשות כרצונו.
אני מבקש להדגיש כי אם הוא היה כותב מכתב דומה אלי, והיה שואל אותי מה לעשות כשנתקלים באדם שחבישת הכיפה מאוד מאוד מפריעה לו – הייתי אומר לו את אותם הדברים: אתה יכול לבחור לספר את הסיפור האידיאולוגי, אולם לא כדאי. ספר את סיפור "בין אדם לחבירו", והנח לו להיות בבית כנסת ללא כיפה.
כל טוב