לפני שנה וחצי אבי נפטר

בס"ד
שלום רב,

את עוברת משבר אמתי - ועומדת בו בגבורה גדולה מאוד.
את צריכה להבין שאת גיבור שמתגברת וקמה.
כל יום את מתגברת וקמה - את יוצאת לעמלך ועומדת בחובות שלך - לומדת ומתמודדת עם העומס.

את מספרת על קשיים, אין מה להתפלא עליהם הם מתבקשים בנסיבות הללו.
הקב"ה לא נותן לכולם חיים זהים, מותו של אביך עושה לך חיים יותר קשים משל חברותיך - זו התמודדות שאת חייבת לעבור:
הפרידה הבלתי נתפסת מאביך קשה לך, את עדיין צעירה שרוצה וצריכה אבא.
מכאן הקנאה בחברות שיש להם אבא.
הדברים הללו מאוד מכאיבים, מעציבים ומעוררים בכי גדול שאסור למנוע אותו מפני שהוא אמיתי.

הדרך הנכונה להתמודד עם קשיים כאלה היא לבטא את הרגשות שהם מעוררים. להיות בתוך הצער ובתוך הכאב, להרגיש את הקנאה ואת האכזבה מהחיים. לעיתים יש גם כעס על האבא או אפילו על הבורא שלקח אותו ממך.

את כל הרגשות הקשים הללו ראוי להרגיש מפני שכך אפשר להשתחרר מהם בסופו של דבר.

כאן יש לך מלכודת מסובכת - אסור לך לבכות כדי שלא תעיקי על שאר המשפחה (מגיעה לך הערכה גדולה על המודעות שלך לקושי הזה).

במקום הזה נכנסים מטפלים מבחוץ. כדי שנוכל לשחרר את המצוקה הגדולה שבלבנו ולא לפגוע ביקירנו אנחנו פונים אל מי שמסוגל לעזור לנו באפן מקצועי:
אפשר להפגש עם פסיכולוגית או עובדת סוציאלית. אפשר להצטרף לקבוצת תמיכה של מי שקשה לו בדברים דומים.
אפשר גם לפנות לתחומי יצירה שאת אוהבת - טיפול באמנות, במוזיקה וכד´.
במקום כזה תוכלי לבכות את כל צערך ולהשתחרר מכל הכאב והיגון שמלווים אותך.
בדרך זו תזכי לשוב אט אט לחיים רגועים ושמחים יותר.