על מה אנחנו מוסרים את הנפש?! מחשבות מיום הזיכרון

שאלה

בס"ד

"אתה בחיפוי מלמעלה!" צעק ניר לאיתן. "אתה מחסל כל מי שאתה רואה מחוץ לתעלה".

איתן שמע את הפקודה ולא היסס לרגע. הוא קפץ מעל לתעלה, הזדקף חשוף לאש שהומטרה מכל הכיוונים והחל לרוץ קדימה במהירות.

תוך כדי ריצתו רדופת הבולמוס, עבר את חבריו שצעדו אתו בתוך התעלה העמוקה. כל מקלעי האויב כיוונו עתה את קניהם לעברו. הם ריססו ללא הפוגה, אך איתן המשיך לרוץ קדימה ריצת טירוף, בלא להתייחס.

"חשבתי", אומר ניר, "כי מימיני פועל מקלע כבד. כמות האש שיצר איתן הייתה שגעונית. וגם קצב החלפת המחסניות.

איתן הוסיף לרוץ מעל לעיקולי התעלה ולהמטיר צרורות אש מדוייקים, עד שהשיג אותו אחד מצרורות האש שרדפו אחריו. הוא נורה בראשו, צנח ומת על שפת התעלה, מעל ראשי חבריו שאומץ ליבו העילאי פילס להם את הדרך.

כשהושלם כיבוש גבעת התחמושת, נמצאו ליד הבונקרים שמעליהם רץ איתן כ-30 גוויות של לגיונרים. "רק אז תפסנו, אומר ניר, "איזה קטל רציני הוא מנע מאיתנו".

(המלחמה על ירושלים/ משה נתן)

[מסירות הנפש] היא אחת הנקודות העומדות בלב ליבה של מדינת ישראל.

אנו רואים אותה לכל אורך הדרך - במחנות ההשמדה, בביצות, במלחמות, במבצעים, במשפחות השכול ובחיי השגרה הטרופים של כל אזרח בארץ.

לעומת הציניות הרגילה שלנו, ואל מול הסקפטיות והאכזבה שיכולים ללבוש אותנו בדרך כלל – בשעת מבחן אנו מגלים עד כמה אנחנו מוכנים לתת, ועד איפה מגיעה מסירות הנפש של העם הנפלא שלנו!.

דוגמא קטנה לכך היא 'צו 8'. ההיענות והמוכנות לפתע מרקיעה שחקים, מעל 100% התייצבות. כל השיקולים האישיים מתגמדים וכל המחשבות האנוכיות נעלמות. המחיצות נופלות והאופי האמיתי שלנו מתגלה.

ביום הזיכרון אנחנו שומעים סיפורים אישיים רבים, המבטאים את הגבורה הרבה ואת תעצומות הנפש של עם ישראל - של החללים שנלחמו ונפלו על קידוש ד', ושל החיילים שחירפו נפשם במערכות ישראל וב"ה נשארו כדי לספר לנו את הפלא הגדול בתהליך ההסתוריה שלנו.

את מסירות הנפש הזו ניתן ממש לראות בחוש.

כאשר נרחיב את המבט נראה שמסירות הנפש קיימת גם בנקודות נוספות.

ישנה מסירות נפש מיוחדת על [התורה]. לימודה ושמירתה.

וישנה גם מסירות נפש גדולה על [ארץ ישראל].

כיום נוצרו מעין גבולות בין מגזריים. נבנו חומות מזוייפות שגורמות לכל אחד לתפוס צד במתרס ולחדד את הנקודה המיוחדת ל

תשובה