פגעתי בהורים! מה אני עושה?

לק"י

שלום לך צדיקה!
איזו שמחה לראות שאלה כזו – הרגישות הזאת במצוות כיבוד אב ואם!
שאת רוצה לכבד את ההורים שלך ובמצב כזה שיצא שפגעת בהן את גם רוצה לפצות אותם על זה!
בגדול, יש שני סוגי פיצויים כלליים שאפשר לדבר עליהם שקושרים יותר לעולם הפנימי והמידות.
האחד – עבודה פנימית שלך שתקרין החוצה על היחס שלך עם ההורים.
השני – קשור לקשר עם ההורים שדורש עבודה פנימית.
הפיצויים האלו ומה שיעלה מתוך שתי הנקודות האלו הוא אולי הלב שעומד מאחורי כל פיצוי גשמי ומוחשי שאפשר לחשוב עליו שכן מה שחשוב בדברים שנותנים הוא לא מה שנותנים אלא איך נותנים.
זאת אומרת הלב שמאחורי הדברים – ואם זה לא השתנה ולא הבאנו את עצמנו למקום חדש אז שום פיצוי מוחשי לא יכול באמת לעזור (ובנינו, כנראה שבאמת פה זה לא המקום של פיצוי מוחשי).

[מהפנים לחוץ]
בסוף מדובר בהורים שלנו, הורים שאנחנו שלא רצינו לפגוע בהם, לא בעבר ולא בעתיד.
חלק מהבקשה שלנו לפצות אותם זה לא לחזור על זה בעתיד.
שזה יהיה מעין חד פעמית, או האמת, אפילו לא מעידה אלא סוג של מקפצה.
לא, לא התבלבלנו.
לפעמים דווקא על ידי זה שההורים רואים שמתוך המקום הזה שהגענו אליו דווקא בחרנו לצמוח וללמוד, זה דווקא מפצה אותם.
למה?
כי הם רואים שלא רק שאנחנו מבינים שהיה פה משהו לא הכי טוב, אלא שאנחנו גם צומחים ומשתנים דווקא מהמקום הזה.
לכן, אולי דווקא נכון לפתוח ולהזכיר את השלבים שקשורים לתשובה – וידוי, חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד.
ובכן, עצם זה שזה מה שמעסיק אותך איך לכפר על זה מעיד על החרטה שיש לך ואם שאלת על זה אז ברור שיש פה גם וידוי על החטא.
אבל, יש עוד שני שלבים בתשובה – עזיבת החטא וקבלה לעתיד.
השלבים של עזיבת החטא והקבלה לעתיד אולי נראות לנו כמובנות מאליהן, כי ברור שאם פגענו אז לא נרצה לחזור על החטא שלנו.
עם כל זה שזה ברור נוסיף על זה הבנה מסוימת.
חלק מעזיבת החטא, כוללת עוד פעולה ועוד צד בקשור במשהו מעשי - לעשות טוב, כמו שאומר השל"ה הקדוש.
מה זה אומר? לא רק לעזוב את החטא ההוא שעשינו ולא לעשות אותו עוד אלא גם לעשות ההיפך.
במקרה זה, זה לנסות להקפיד יותר על כל מה שקשור במצוות כיבוד הורים, עם זה שאנחנו שמים דגש על הדיבור כלפי ההורים.
בזה בעצם יש גם צד של קבלה לעתיד במובן הזה שאנחנו עובדים על עצמנו ועל המידות שלנו.
באמת מחפשים לשנות את עצמנו ולוקחים את העתיד שלנו בידיים שלנו.
מפה בעצם אפשר להמשיך לתוך מקום מעשי וגם סוג של ´מבחן מציאות´.

[מההורים ומתוכי]
אחד מהדרכים שבו חוזרים בתשובה הוא להגיע למצב דומה ולא לחטוא בו שוב.
אפשר לשער שמאז שפגעת בהורים יצא לך לדבר איתם, ויכול להיות שהם דיברו איתך על זה ויכול להיות שלא.
בכל מקרה, עצם זה שאת תעלי את הנושא הזה של זה שפגעת בהם, עם כל הקושי שיש בזה, יכול להיות מקום שבא ומפצה.
לא כי את מעלה את זה, אלא כי את מראה שאת רוצה להתמודד עם זה ויחד איתם.
את מראה להם שזה שפגעת בהם מילולית כואב לך ושאת לא רצית ולא רוצה לפגוע בהם.
יש פה גם את הצד של שיחה עם ההורים שיכולה להיות טעונה, שדורשת ממך עבודת המידות ולא לחזור למקום הזה של פגיעה מילולית.
שני הצדדים האלה קשורים, כמו שאמרנו בקשר שלך עם ההורים ומקרין ודורש ממך גם צד פנימי במה שנמצא בתוכך מצד המידות.

[ועוד נקודה לסיום]
מן הסתם שמת לב שבכלל לא נגענו בסוג הפגיעה המילולית או איך זה קרה, שיכול להיות שהן גם כן משפיעות על התשובה ועל העצות שאפשר לתת בשביל לפצות את ההורים.
זה לא סותר את המקום הזה של שתי העצות הכלליות האלה שנתנו שיכולות לתת כלים, תהא אשר תהא סוג הפגיעה, בכך שאפשר להשתנות ועל ידי כך גם לפצות את ההורים וגם להגיע למקום של שיחה בריאה איתם.
הכל מתוך צמיחה נכונה.

מקווים שהדברים באמת עזרו.
אם יש משהו שתרצי שנרחיב עליו, נעמיק בו או נאיר נקודה מסוימת שעלתה פה או שאת רוצה להעלות, בהקשר לשאלה הזו או לדברים אחרים בשמחה.
אשריך על השאלה שאת ככה מזכה את כולנו בו ועל זה שאת מעוררת את הנושא הזה של כיבוד הורים שאף פעם לא מזיק להתחזק בו.
אז תודה לך!
וסליחה אם התעכבנו קצת עם התשובה או הארכנו,
נתנאל
netanelweil@gmail.com