שאלה
שלום
אני נשואה פחות משנה ויש לנו בת מקסימה. התחתנתי עם בחור טוב לב ורגיש אך לצערי הרגישות הזאת מנוטבת כי לאימו כי היא אישה חולנית ובודדה ואני בריאה ועם משפחה.
אימו ולא בקשר עם בני משפחתה וחברים ולא ידועה לי סיבה אך ממה שאני רואה היא אישה רגישה מאוד עם אמת משל עצמה שאומרת אותה לסובביה מבלי להבין שזה יכול להרחיק אותה מאחרים. למרות זאת היא אישה עם לב רחב שאוהבת לתת ואף על חשבונה ואף ניכר שיהא דואגת לי. אישה במצבה לא היתה מעודדת שבנה יתחתן אך היא אפשרה לו זאת.
בעלי מבקר אותה יןם יום במהלך השבוע, לפחות מקדיש לה בין 45 דק לשעה וחצי ביום. הם אוכלים במסעדה ביחד כי יש לה קושי לבשל או לוקח אתה לקניות) ולנו נשאר רק הלילה או שעה וחצי לפני השינה... ואם לא ראה אותו אימו מתחילה להרגיש רע (אולי מתת מודע( והוא מתחיל להרגיש יסורי מצפון.
היא תמיד לא תרגיש טוב ביחוד מאז שעזב את הבית. ולגור איתה ברור לכולנו שיוביל לקסטרופה... אין לי בעיה שיבקר זה טוב בשבילה ובשביל השקט הנפשי של שניינו אך לבקש ממנו שיעשה זאת לחצי שעה אני לא יודעת איך...
בגלל הביקורים שלו הוא מפספס לראות את הילדה. המזל הוא שהיא מתעוררת בלילה כי בת חודש אבל זה מעייף אותו והוא ישן מעט שעות ועובד 10 שעות ביום.
אני יודעת שכיבוד הורים חשוב אבל זה מגיע על חשבון הזוגיות המשפחה והבריאות שלו. ברור לי שקשה לעזוב אמא חולה אך אני נלחמת למען שמירת תא המשפחתי. כי לפעמים כאשר מתנגשים הרצון של אימו לראותו והרצון שלי שיעזור ליי הוא עונה לי בטון חסר סבלנות ועצבני. עכשיו אני מרגישה פחות ופחות שאני סומכת עליו ופוחדת לבקש ממנו דברים שמא יעתצבן. אמרתי לו את זה בהודועת כי פנים מול פנים הוא נעלב שאני מדברת על אימו. הנשוא מאוד רגיש.
אימו לא מוכנה לקבל עזרה מקצועית לבעיות הרגשיות ואף הפיזיות שלה. או לקחת מטפלת שתעזור,"היא עוזרת לעצמה" כהגדרתה אך לא מבינה שמקשה על בנה...ועלינו. לדבר איתה על זה לא כדאי כי היא תריב איתי ואז יהיה בלאגן..זה כיאלו אני רבתי איתו.
לצערי אימו לא בעד שאנו חוזרים בתשובה ואף לא אוהבת איך שאני מכסה את שערי ואומרת את זה לבעלי אף לאימי שאני לא יפה ואי אפשר להתסכל עליי! זה ממש לא היה נעים לשמוע( שמעתי מעבר לחדר)לשמחתי בעלי אוהב את הצניעות שבי ואיך אני נראית אבל החשש הוא שהיא תשפיע עליו כמו שהשפיע עליו בשינוי השם (נ
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את מצבך הרגיש.
מובן מאליו כי לשאלה זו יש היבטים רבים מאוד. לא רק הלכתיים. לא רק רבניים. צריך כמובן גם להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחומי הנפש.
מה שאני כותב אפוא הוא רק היבט חלקי הקשור לתורה.
א. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו..." – מפסוק זה אנו לומדים כי המחויבות הראשונה של בן זוג הוא לבת הזוג, ולהפך. מחויבות זו קודמת לכיבוד אב ואם. אני מדגיש כי חס ושלום היא לא מבטלת את חובת כיבוד אב ואם, אולם יש סדר: קודם המחויבות אלייך, ולאחר מכן המחוייבות לאמו. מגיע לך.
ב. על כן, הדבר הנכון לעשות הוא לדבר על כך עם בעלך. לספר לו את המצוקה שלך ואת הכאב שלך; לספר לו את הערכתך הגדולה לכך שהוא מכבד את אמו, ועל אף כל הקשיים מטפל בה כל כך יפה; לספר לו שאת מציעה כי האיזון יהיה בצורה שונה, וגם הוא יספר את נקודת המוצא שלו, ואתם תמצאו את הדרך הטובה ביותר לחיות בה.
ג. ולמה צריך להתייעץ גם עם גורמים מקצועיים ? כי יכול להיות שבעלך עובר (לדוגמה) סחיטה רגשית על ידי אמא שלו, והיא הצליחה להכניס בו נקיפות מצפון וכדו', או שהוא נתון לשליטה שלה וכדו', ועל כן – אולי דווקא את תמצאי את הדרך לגאול אותו מהמצוקה שלו, ואז שניכם תהיו יותר שמחים ויותר מאושרים.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב