אני מרגישה שאני כל הזמן מתגאה

יקרה,
הקסמת אותי בשאלה שלך, איזו כנות!
כל כך לא פשוט להגיע לבירור פנימי ונוקב כל כך על עצמנו ובטח שלא קל לשאול ולשתף אחרים.
לפני שאני ממש מתחילה לענות, תרשי לי להרגיע אותך.
את מקסימה ואת נורמאלית לחלוטין והרבה מעבר לזה.
ה´ ברא אותנו בתור בני אדם- בעולם של תיקון. במטרה שנתקן ונתקדם כל הזמן.
בתורת הקבלה מוזכר שהמלאכים נבראו עם רגל אחת, כי הם עומדים על מקומם. הם מושלמים לחלוטין וכל הזמן רק משבחים את ה´ וקרובים אליו.
ואילו אנחנו, בני האדם- נבראנו עם שתי רגליים כדי שנוכל כל הזמן להתקדם הלאה.
ועבודת ה´ שלנו, עם המידות הרעות, ועם כל החסרונות שלנו- הרבה יותר חשובה לפני הקב"ה מעבודת המלאכים.
ויותר מזה, אומרים שכשאדם מרגיש איזושהי נקודה מסוימת שלא טובה אצלו זה סימן מה´ שעכשיו זה זמן טוב לעבוד על הדבר הזה וה´ כבר ייתן לו את הכלים המתאימים.
אז הנה, קחי לך הזדמנות לגדול ולברר את הנקודה הזאת. עכשיו זה בדיוק הזמן.
אשרייך.

כתבת שאת מרגישה שאת מאד גאוותנית.
וחשוב לי לנסות להרחיב קצת על מידת הגאווה.
דווקא בגלל שאני מרגישה שהיום המושג הזה הרבה פעמים מוגדר באופן לא נכון.
אני אתן דוגמא,
דפנה אוהבת לצייר והיא חושבת שהציורים שלה מאד יפים. היא אפילו יכולה לומר על הציורים שלה שהם ממש מקסימים.
מה את אומרת- דפנה גאוותנית?
אני מניחה שרוב האנשים יאמרו שהיא ממש גאוותנית.
מה היא חושבת לעצמה? שהיא הכי טובה בעולם??
אבל האמת היא, שזה לא ממש ככה.
זה נכון שדפנה חושבת שהציורים שלה יפים, אבל השאלה היא מאיזה מקום זה מגיע.
האם היא חושבת שהיא טובה והיא מוכשרת והיא הכי מוצלחת בעולם ושכל האחרים הם סתם לא שווים. ואז היא באמת גאוותנית.
או שהיא מכירה ביכולות שלה. היא מבינה שה´ נתן לה כישרון לצייר והיא שמחה בציורים היפים שלה..
ואז זו ממש לא גאווה.

לצערי היום יש תחושה שמי שחושב שהוא גרוע-הוא עניו, ומי שחושב שהוא טוב- הוא גאוותן.
האמת היא ממש לא כזאת.
ה´ נתן לנו כוחות וכישרונות כדי שנכיר בהן, נשמח בהן ונשתמש בהן פה בעולם.
אם יש לך שיער יפה אין שום סיבה שתאמרי שהוא מכוער. להיפך- תשמחי בו ותודי לה´ שהוא נתן לך אותו.
אם את טובה בלימודים- זה מצוין! את יכולה לשמוח בזה ולעזור לחברות.
חשוב מאד להכיר בדברים הטובים שלנו וכמובן לזכור שהדברים האלו הם מה´ ולא קיבלנו אותם בזכות עצמנו.
ההבנה הזאת היא ענווה גדולה.
כי באמת, מה זו ענוה?
ענוה זה להבין שכל מה שיש לי זה מה´.
אז באמת מי שמתגאה ואומרת כל הזמן כמה היא מוצלחת וכמה האחרים לא שווים כלום, והיא חושבת שכל הכישרונות שלה הם בזכות עצמה- היא גאוותנית.
אבל בשינוי קטן ומשמעותי היא יכולה להביא את המחשבות האלו למקום האמיתי שלהן- להבין שהיא באמת טובה ומצלחת אבל זה דברים שהיא קיבלה במתנה מה´ ולא בזכות עצמה.
ומצד שני- מישהי שכל הזמן חושבת שהיא לא טובה- היא גם כפוית טובה כלפי ה´.
כי בעצם, היא לא מודה לו על הכישרונות שהוא נתן לה, אלא להיפך- היא כאילו אומרת לה´ שהוא ברא מישהי לא מוצלחת. המקום הזה הוא גם לא אמיתי וגם מוביל לעצבות גדולה.
זה כמו שתתני לחברה מתנה והיא תאמר שהמתנה מכוערת. זאת ענוה? ממש לא, זה כפיות טובה.
הענווה האמיתית היא לומר שהמתנה יפה ומקסימה ולהודות למי שנתן אותה.

אני מקווה שהצלחתי לתת קצת כיוונים למחשבה,
וכמובן שזאת עבודה לכל החיים ויש עוד הרבה מה לפרט ולחשוב על זה.
אשמח מאד לשמוע מה את אומרת על מה שכתבתי כאן, אם זה ענה לך ואם את רוצה שנמשיך לחשוב על זה עוד. ובכלל..
בהצלחה רבה!
אביטל.
Avitalevi2@gmail.com