מה זה קדושה? ואיך זה קשור לשמירת העיניים?

לק"י

שלום לך!
כשהסתכלתי על השאלה הזאת אמרתי "ואוו! יש פה שאלה מדהימה!".
זה לא אומר ששאר השאלות לא מדהימות אך יש משהו שמאוד קסם בשאלה שלך שפשוט נוגע בדבר שהרבה פעמים נראה לנו כברור מאליו: "מה ענין הקדושה?".

[מה זה קדושה?]
כדבר שמשתמשים בו ביום-יום זה נראה מאוד ברור, אך דווקא פה זה מקום שהרבה פעמים אנחנו כל כך מדקלמים את זה ששוכחים מה זה אומר.
אני חשוב שהדברים שהרמח"ל כותב במסילת ישרים פרק כ"ו מתארים מה ענין הקדושה ואיך זה נראה בחיים עצמם.
הוא כותב (הבאנו ציטוט למטה) שהאיש הקדוש הוא אדם שכל מעשיו קשורים לקב"ה.
מה זה אומר בפועל?
שלא רק המעשים הרוחניים אלא גם המעשים הקטנים והחומריים הם הופכים להיות בעלי משמעות אלוקית.
כשהוא עושה את זה הוא מעתיק ומבדיל את עצמו מחומריות וכל דבר שמושך אותו למטה, ודווקא מעלה את הכל למקום שהוא אלוקי.
כן, מילים קצת גבוהות אז נוריד את זה עוד שלב.
הוא לא אוכל רק בגלל שהוא מלא תאווה, והוא לא אוכל בצורה הכרחית כדי להתקיים אלא הוא אוכל כי יש פה משהו, לצורך הענין, שהקב"ה והוא מקיים את זה.
כן, יש עוד מקום להרחיב, א אני מקווה שהרעיון הכללי מובן.

[איך זה מקדם אותנו בתשובה? ואיך פוגמים בקדושה על ידי ראיה?]
הרבה פעמים אנחנו חושבים שהקדושה אומרת להיות מנותקים מהעולם הזה , כשבעצם זה אומר להיות מחובר אבל ממקום גבוה, משהו גדול ממני-הקב"ה, שמושך את הכל כלפי מעלה ומתוך שליטה, ולא מתוך מקום נמוך של היגררות אחרי היצר.
כשהבאת את הדוגמא של פגימת הקדושה על ידי הראיה זה לא דבר קטן.
כן, אפשר לפגום [בגילוי] בקדושה על ידי המעשים שלנו ומה שאנחנו עושים בחושים שלנו, כולל הראיה, כשאנחנו נשאבים כלפי מטה.
כשלוקחים כח, ובתוך זה חוש, ונותנים לו ללכת בצורה עיוורת אחרי היצר בשעות שהוא מושך אותנו כלפי מטה אז אנחנו מעמיסים על עצמנו כבלים שתורמים להרגשת השקיעה בתוך רפש ודברים חומריים.
האם זה אומר אומר שאין תיקון?
ברור שיש תיקון! ואם שייך שנפרט על כך נעשה זאת בשמחה.
בכל מקרה, צריך לזכור שגם אם זה נשמע קשה, זה לא בלתי אפשרי וזה כנראה יותר קשה ממה שנדמה.
עם זאת, צריך גם לזכור שזה לא אומר שזה קלי קלות אלא שזה דורש מאמץ, יזע וכנראה גם דמעות.

אני מקווה שהדברים קצת נתנו פרספקטיבה כדי שבאמת מפה נוכל להתקדם בבירור.
ישר כח גדול על השאלה הנפלאה
וסליחה שקצת התעכבנו עם התשובה.
נתנאל
netanelweil@gmail.com

מסילת ישרים, פרק כ"ו – בבאור מדת הקדושה:
"ההשתדלות הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלקיו ואמנם לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה כי כבד הוא ממנו ... על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה ... והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה ... הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב".