לא מרגישה שה' איתי!

בס"ד


שלום נשמה!


חייבת לפתוח בוידוי..

אני מקנאה בך!

כן, כן, בך..

את בטח שואלת את עצמך על מה, נכון?

כי את כל כך קרובה לה´


טוב, עכשיו את בטח חושבת שאני עובדת עליך, ולא שאלת שאלה בחברים מקשיבים, הא?

אבל זו לא רק אני חושבת כך

לא רק אני חושבת שאת קרובה לה´

יודעת מי עוד חושב ככה? דוד המלך בכבודו ובעצמו

(ויכול להיות שעכשיו את ממש חושבת שעובדים עליך, אבל אל דאגה, אני לא מדברת עם מתים)


דוד כתב בתהילים: "קרוב ה´ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"

עצם שאילת השאלה שלך, עצם הרצון שלך להתקרב לה´ - הוא הקריאה הכי אמתית, הכי גדולה, הכי עמוקה

אז שתדעי, שאין מצב בעולם שהקב"ה לא קרוב אליך עכשיו

אין מצב בעולם שהוא לא עונה לקריאה הזאת שקורעת לך את הלב


את בטח שואלת - אז למה אני לא מרגישה את זה?

למה אני לא מרגישה את קרבת ה´ הזו?

נתחיל בזה שקרבת ה´ לא תמיד חייבת להיות באורות ובהתלהבות גדולה

יש קרבת ה´ שהיא אורות בעיניים ורחבות לב גדולה מאוד

ויש קרבת ה´ גם בשקט ובפשטות, קרבה של יומיום


מעבר לכך, קרבת ה´ היא לא אם ה´ מתקרב או מתרחק אלי,

הקב"ה תמיד נמצא קרוב אלינו

[הנקודה המרכזית נמצאת אצלנו]

לפעמים אנחנו עוברים כל מיני דברים ששמים לנו מין מכסה כזה על העיניים ואז קצת קשה לראות איך ה´ קרוב אלינו. נגיד, כשקורה משהו קצת פחות טוב או עצוב קצת קשה לנו לראות איך ה´ נמצא לידינו, והרבה פעמים יש תחושה של בדידות.


אז מה עושים במקרים כאלו?

מה עושים במקרים שיש לנו מין מכסה על העיניים שקצת מקשה עלינו לראות את ה´, את האבא האהוב שלנו, קרוב אלינו?

נתחיל בזה שכמו כל דבר בחיים זה תהליך.

זו עבודה שממשיכה כל החיים, וכמו כל עבודה וכל תהליך יהיו עליות וירידות, וצריך לדעת את זה ולא לפחד או לתת לזה להכניע אותנו מלהשיג את המטרה.

חוצמזה, זה אומר שאנחנו צריכים להשקיע. להשקיע בקשר בינינו לבין הקב"ה - איך? בעזרת שיעורי תורה, בעזרת הרבה תפילות לקב"ה שנצליח להרגיש את הקרבה הזו, בעזרת קריאת סיפורי אמונה וסיפורי צדיקים.

ובעיקר - לדבר עם ה´. כל יום, רבע שעה, כמה דקות - לספר לו מה את מרגישה, מה את רוצה ומתפללת.


יקירתי,

מברכת אותך בע"ה שתמשיכי להיות קרובה לה´

אבל יותר מכל - להרגיש את זה

ואם את רוצה עוד לדבר- מוזמנת בשמחה למייל

בת-חן
batchenoh@gmail.com