היה לי אבחון פסיכודידקטי, ומאז אני מרגישה מועקה בלב

שלום לך! מה נשמע?
שאלת שאלה ממש טובה, והלוואי שכולנו היינו שואלים אותה את עצמנו.

האם אנחנו בסדר? האם אנחנו "נורמאליים"? אזהרה – לשאלה טובה יש תשובה ארוכה (-:

מקווה שהקב"ה יעזור לנו לענות [יחד] על השאלות האלה. ברשותך, נעשה הקדמה.

[נורמה]
יש מושג לא כל כך ברור שנקרא "[נורמה]".
הכוונה – כל דבר שרגיל, לא נראה חריג ומקובל בקבוצה מסוימת. לדוגמה: אפשר להגיד שלכל בן אדם נורמאלי יש אף.

אבל לצערנו, יש אנשים שנולדו עם משהו "דומה לאף". מכאן השאלה – הם לא בני אדם?

בעצם, [אין כזה דבר] "נורמה", כי כל אחד שונה מחברו בצורה מסוימת:
חיים מסוימים, תחביבים מסוימים... והכי חשוב: [מטרה בחיים ובעולם] שמיועדת רק לו!

כדי שיהיה "[עולם מסודר]", וכדי שלכל אחד תהיה [הזדמנות להתקדם] כמו חבריו בעולם שאנו חיים בו בצורה שווה (מכל הבחינות), להיות הוא עצמו, להצליח בעולם ה"נורמאלי" (שאמרנו שאין דבר כזה), בדרך שמיוחדת רק לו, וכך גם להגשים את תפקידו – ברוך השם יש אנשים טובים, שתפקידם הוא לעשות [אבחון דידקטי].

"[טוב, לא חידשנו לנו פה הרבה...]"

עכשיו באה השאלה המעולה שלך:
יש בנו משהו לא בסדר, שבגללו אנחנו צריכים אבחון?

[ואמרתם כה לחי...]
ברשותך, כדי להמשיך, נביא סיפור מ[הזוהר] (ויקרא ק"ו, ב´) על הפרשה שלנו – [פרשת אמור] (תרגום לעברית):

"רבי שמעון הלך בדרך ואיתו רבי אלעזר, רבי אבא, רבי חייא, רבי יוסי ורבי יהודה.

הם הגיעו לתעלת מים ורבי יוסי החליק, נפל לתעלה ונרטב. אמר רבי יוסי: "הלוואי שלא היו תעלות מים כאלה"!

אמר לו רבי שמעון : "אל תאמר דבר כזה.
לכל דבר בעולם יש תפקיד, על אחת כמה וכמה לתעלת מים, שתפקידה להוביל מים לשדות ".

בכל דבר שיש בעולם יש ערך וכל דבר שהקב"ה ברא הוא ברא לצורך.

רבי שמעון פתח ואמר:
"בבריאת העולם, ביום השישי כתוב "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד (בראשית, פרק א´ פסוק ל"א).

לא כתוב רק על דברים מסוימים אלא על הכול ... כולם שמשים של העולם ומנהיגים את העולם, אלא שבני אדם לא יודעים את התפקיד שלהם..."".

[דפקט?]
לפי זה, התשובה לשאלה ששאלנו:
ממש לא, ההיפך! אם היה לנו איזה "דפקט", [לא היו רוצים להשקיע בנו].

אין לנו דפקט מיוחד - יש לנו [אפקט שמייחד]!

[מהרגע שהבן אדם נולד] – נוצר לו אבחון דידקטי כלשהו. משהו שמייחד אותו.
ההבדל בין שני האבחונים הוא: שהראשון כתוב על דף - והשני לא.

[אבחון של מעלה]
מעבר לאבחון – [הקב"ה עצמו] עושה לנו משהו בסגנון "אבחון דידקטי".

הוא רוצה להשקיע בנו, לכן הוא "מכבס את הנשמה" ומטהר אותה, ואומר: כדאי לי להשקיע בנשמה הזאת, היא כל כך טובה!

כל בוקר הקב"ה מחזיר לנו אותה - "אֱלוקי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה הִיא".
יש לנו עוד זמן ועוד יכולות להתקדם ולתקן את העולם.

"[טוב. יש יכולת, תפקיד, ובלה בלה בלה... אבל, מה לעשות?]"

אם אנחנו אוהבים לעשות משהו מסוים, כל דבר שהוא, אפילו יהיה דבר ממש קטן, אם יש לנו כישרון לאותו הדבר ואנחנו מתמסרים אליו - אפשר בדרך זאת להבין לאט לאט מה השליחות שלנו.

[דוגמה]: אם אנחנו טובים בפסנתר – יש מקומות התנדבות שמחפשים נגנים שינעימו את המקום, או ניגון בשמחות (חיפוש אצל דוקטור גוגל).

אבל צריך לדעת שזאת משימה לא קלה כל כך. אנחנו צריכים [להכיר את עצמנו טוב טוב], להביט על הסביבה ועל ההשפעות שלנו עליה – וכך לגלות את השליחות שלנו.

ונסיים ברשותך, בדברי הרב קוק זצ"ל שמבאר בספר "[עולת ראי"ה]" חלק ב´, את סוף הווידוי של תפילת יום כיפור - "[אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי]":

"[לפני שנוצרתי], כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר (כלומר- אם הייתי נצרך בעולם, אם הייתה לי שליחות- הייתי צריך להיברא), [וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא אות, שלא הייתי כדאי עד אז להיבראות, ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי], מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות...".

[לסיכום]:

אין בנו "דפקט" כי כל אחד שונה מחברו בדבר מסוים .

האבחון הדידקטי בא רק כדי לתת לנו הזדמנות להתחיל לעשות את הפעולות שלנו בעולם במצב "נורמה" (= כמו כל אחד אחר) בדרך שמיוחדת רק לנו, להיות עצמנו, כך נצליח להגשים את תפקידנו המיוחד שמיועד רק לנו.

כדי לדעת את תפקידנו, צריך [להכיר את עצמנו טוב טוב], להביט על הסביבה ועל ההשפעות שלנו עליה.

מקווה שעזרתי קצת, ב"הצלחה רבה במציאת דרכך ותפקידך!
ואם יש לך הערות הארות שאלות וכדומה – את מוזמנת לשלוח לי מייל

[חג עצמאות שמח]!

דורון

dozkih@gmail.com