צורך באהבת הסביבה

הי גם לך,
גילוי נאות: שקראתי את המייל שלך, חשבתי לעצמי: אוי לא, גם לי יש בעיה ממש ממש חמורה.
גם אני ממש אוהבת מחמאות, ושואהבים מה שעשיתי ושצוחקים ממה שאמרתי וכל זה..
אההההההה, אולי אני אעשה קופי-פייסט לשאלה הזאת ואשלח אותה בשמי ל´חברים מקשיבים´.
אז אם נשב רגע ביחד ונחשוב בקול, אולי נוכל להגיע לכמה מסקנות שאולי קצת ישמחו וירגיעו אותנו.
חשוב להפריד בין שני דברים שמצד אחד מאוד דומים ולכן קל להתבלבל בינהם ומצד שני מאוד שונים במשמעות שלהם בהתנהגות שלנו.
תלות רגשית זה הראשון והשני זה היות האדם יצור חברתי ושכתוצאה מכך הסביבה היא חלק אינטגרלי בחיים שלו...

אז ככה, תלות רגשית זה לא רק ש-וואלה, פגשת בנאדם שאת מאוד אוהבת ומעריכה ובא לך להיות לידה כי פשוט כיף לך להיות ליד כזאת מישהי ערכית. את מרגישה שאת לומדת ממנה, היא חכמה, יש לה קו מחשבה בריא וכו´. אדם שתלוי רגשית במישהו זה אדם שחושב שהוא רוצה לאהוב את השני, אבל בעצם הוא רוצה הרבה יותר שהשני יאהב אותו. זה צורך קיומי בשבילו. לכן הוא סובב כל הזמן מסביב לזה, מחפש אישורים לזה שהוא באמת מספיק חשוב בשביל השני. וממה שאת כותבת פה זה לא נשמע התיאור הזה....

החלק השני שכתבת מתחלק לשניים. יש את החלק שאין ספק שכיף לקבל ולשמוע מחמאות והחלק השני שלא לפי זה צריך היום שלנו להתנהל.
יש לרבי נחמן סיפור יפה (האמת, יש לו מלא סיפורים, וכולם יפים אבל היום נדבר רק על אחד מהם), שקוראים לו: מעשה בשבעה קבצנים. זה סיפור שמעניין לקרוא את כולו, אבל יסלח לי רבי נחמן, ואני אזכיר פה רק את ההתחלה... הסיפור מתחיל ככה:
"אספר לכם איך היו שמחים:
מעשה. פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד, ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו, ועשה משתה גדול (שקורין "באל"), ובוודאי בכל פעם שהמלך עושה באל הוא שמחה גדולה מאד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בוודאי היה שמחה גדולה מאד.
והיו שם כל השרי מלוכה וכל הדכסים והשרים, והיו שמחים מאד על המשתה.
וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך, והיה שם שמחה גדולה מאד, והיה שם כל מיני שמחה: קאפעלייש (מקהלות זמר) וקאמעדייש(משחקי הצגות) וכיוצא מזה כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה. וכשנעשו שמחים מאד, עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה, אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתרה מאד. וקבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה, ועשה לו שרי מלוכה ודכסים ושרים וחיל...."

הסיפור מדבר בעצם על מה אמור לשמח אותנו בחיים שלנו באמת. ומכל ההתחלה, אנחנו מבינים איזה שמחה הייתה שם – בוודאי היה שמחה גדולה, וכשנעשו שמחים מאוד וכו´ וכו´... הנקודה שהיא, שהמלך קולט איזה מן סוג שמחה זה, והוא אומר להוד מלכותו החדש – שים לב יקירי, אני יודע שיום אחד תרד מהמלוכה, אבל אם אז זה יגרום לך לעצבות, אני אהיה שמח. יודע למה? כי אם תהיה עצוב מזה סימן שאינך ראוי למלכות. מלך זה לא רק התפקיד שלך. אתה צריך להבין שזוהי המהות שלך, אם אתה לא מבין את זה כשאתה לא רק משמש כמלך כנראה אתה לא באמת צריך למלוך.
יהלום, גם שהוא בפח זבל, יודע שהוא יהלום. הוא לא מתבלבל בטעות וחושב שהוא קליפת בננה.. אמנם יהיה לו נעים יותר לשבת בויטרינה עם אזעקה, ביטוח ואור יקרות, אבל המיקום שלו לא משנה את המהות שלו. זאת הנקודה.
וזה נכון גם לנו בחיים שלנו, את טובה כמו שאת ועם מה שאת. זה כיף לקבל מחמאות אין ספק. אבל לא זה צריך להיות מה שינהל לך את היום. להתבאס אם לא החמיאו, לשמוח בטירוף כי כן וחוזר חלילה...
אז איך עובדים על זה?
דבר ראשון והכי חשוב - להכיר את הטוב שבעצמך. ובטוח יש כזה. אין ספק שיש.
דבר שני – להתחיל לראות את הטוב שבאנשים אחרים, שבסביבה שלך, במאורעות שפוקדים אותך ביומיום. ראיית טוב שכזו, תסגור לך את הפינה. אוטומטית תרגישי יותר טוב עם הכל.
בהצלחה גדולה וכל הטוב,
נעמה, חברים מקשיבים
naaletz.a@gmail.com