צמחונות

שלום לך,

שאלה יפה שאלת, והיא חשובה כ"כ בעולם שלנו שבו מצד אחד יש שיח זכויות מאד מפותח, ומצד שני טשטוש גבולות לא קטן - בין לאומים, בין נשים לגברים, וגם בין בני אדם לבעלי חיים...

התורה כמובן מתנגדת לצער בעלי חיים, וגם חז"ל עוסקים בנושא - למשל בסיפור על רבי יהודה הנשיא, שסבל מכאבי שיניים שלוש-עשרה שנים, ולמה? כי יום אחד הוא ראה עגל שמוליכים אותו לשחיטה, והעגל ברח מהשוחט וניסה להסתתר אצל רבי. רבי גער בוא ואמר, "לך, כי לכך נוצרת!" ועל הדבר הזה באו עליו ייסורים.
מה חז"ל מנסים ללמד אותנו פה?
יכול להיות שיש מקום לשחוט ולאכול בע"ח, אבל אסור שהדבר הזה ישחק את המוסריות, הרגישות והחמלה שיש באדם. אם עגל שמובל לשחיטה משאיר אותך אדיש, משהו לא בסדר וצריך לעורר אותך. (אם את מכירה את הסיפור את יודעת שהייסורים סרו מרבי רק כשהוא גילה חמלה כלפי חיות: עוזרת הבית שלו גילתה כמה גורים של חולדה בבית ורצתה לגרש אותם, אך הוא מנע ממנה.)
אז מה התפקיד של חיות, ועד כמה אפשר להשוות אותם אלינו?

בספר הכוזרי ר´ יהודה הלוי מחלק בצורה מאוד ברורה בין מדרגות - דומם, צומח, חי, מדבר. האדם נמצא באופן חותך וחד-משמעי מעל החיה כי יש בו צלם אלוקים, מה שאין בחיה. ועדיין, זה לגמרי לא אומר שהוא יכול להתעלל בה או להרוג אותה - זה פשוט אומר שהוא מעל.
הרב קוק ב"חזון הצמחונות והשלום" מוכיח מהכתובים שאדם הראשון היה צמחוני - כלומר שבימי קדם האדם לא אכל חיות. בע"ח הותרו לאכילה אחרי המבול, כי העולם כבר היה בדרגה מוסרית פחותה יותר.
אז רגע, אדם היה באותה מדרגה כמו החיות? למה הוא לא אכל אותם?
לפני המבול, היחס בין האדם לבין בע"ח היה שונה: היה יחס של כבוד, לא של פחד. היום, כשחיות רואות אדם - הן בורחות (והחיות שלא בורחות, הן חיות שגורמות לאדם לברוח...) - כל מערכת היחסים של עולם החי מושתת על פחד, על אלימות, על "החזק שורד". ככה האדם מקיים היום את הציווי "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים". אבל לא יתכן שהקב"ה, שהוא אל רחמן, השתית על העולם על אכזריות שכזו, ולכן אנחנו לומדים שלפני ירידת העולם המוסרי של האדם, המצב היה אחר: החיות יראו מהאדם לא כי הן פחדו ממנו אלא כי הוא היה מלא הדר, והן כיבדו אותו.
להבדיל, זה כמו מורה שאת מקשיבה לו כי הוא יעניש אותך אם לא, מול מורה שאת מקשיבה לו כי את מכבדת אותו ומעריכה אותו. וזה ההבדל.
אז אם זה המצב המוסרי התקין, למה אנחנו לא מקיימים את זה?
התשובה הפשוטה היא שאנחנו לא שם. כמו בכל עבודה פנימית - גם פה יש תהליך, ואסור לדלג על שלבים: העולם שלנו היום הוא עולם שאמנם יש בו הרבה דיבור על זכויות של בע"ח, אך יש בו גם תעשיית בשר די מסיבית, כלומר שהרעיון של אכילת בשר הוא מקובל עלינו. זה בהחלט מראה שיש לנו איך להתקדם מבחינה רוחנית ומוסרית, אבל צריך לעבוד על זה מהשורש: לפתח בתוכנו את החמלה, את הכבוד כלפי האחר, את העדינות. הדבר הזה חייב לבוא לידי ביטוי קודם כל בין בני אדם, ומשם - ביחד לחי, ביחס לצומח, ביחס לטבע בכלל. מי שמנסה לדלג על שלב ולקפוץ ישר לחמלה על החי לפני שהוא השלים את מדרגת החמלה כלפי בני אדם - יוצר מוסר מעוות ומסוכן מאוד.
דוגמא לכך היא האנשים, למשל, שבזמן העקירה מגוש קטיף רצו לדאוג לכלבים שנשכחו מאחור ולא לאנשים.
דוגמא נוספת היא אותו ´גורו´ של צמחונות שהגיע לארץ והטיף בלי סוף, ובראיון טלוויזיוני היה אלים בצורה מאוד מכוערת.

צריך לתת לזמנים לקרות - כשהאנושות תעשה את העבודה בצורה הנכונה, הרגש הנכון כלפי בע"ח גם יגיע.
ואז מה יהיה התפקיד שלהם?
חז"ל אומרים לנו שגם אם לא היתה נתנת התורה היינו לומדים כל מיני הליכות והנהגות מעולם החי: צניעות מחתול, גזל מנמלה, נאמנות זוגית מיונה וכו´. גם לחיות יש איזו בשורה להביא לעולם - וכשהעולם יהיה הרמוני יותר, לא רק שהחיה תכבד את האדם מפני ההדר שבו אלא גם האדם יכבד את החיה משום שהיא ברייתו של הקב"ה.

זה נושא רחב ומעניין מאוד,
מוזמנת לפנות לבירורים נוספים ובינתיים, רק טוב!
ליאורה leora.d.c@gmail.com