שאלה
שלום!
לפני זמן קצר היה לנו שבת שמינריון עם מדריכים באולפנא.דיברנו בשבת על הרבה דברים שקשורים "בינו לבינה" .
אחרי השבת הבררו לי כל מיני דברים אבל מה שאני בעיקר זוכרת זה המדריך.. כן הוא היה ממש חמוד.
מאז השבת אני גם מסתכלת על בנים אחרת..אני לא יודעת אם זה שהתאהבתי או משהו או שדווקא הפוך עכשיו אני רוצה להתרחק.
אני כן שומרת נגיעה והכל וכל העניין הזה עם בנים די מוגדר אצלי פשוט צפים אצלי הרבה רגשות בזמן האחרון כשאני רואה בנים.
אני פשוט לא מצליחה להבין מאיפה זה נובע...אשמח לעזרה וחידוד של העניין של אהבה..מה זה בכלל ?
תשובה
שלום מתוקה!
וולקאם טו דה קלאב!
נראה שכל אחת שבגילך עברה או תעבור פעם את אותן התחושות שלך...
רואים מישהו חמוד בסניף, בסמינריון או סתם באוטובוס – ופתאום הלב מתחיל לדפוק, פתאום נורא חשוב לך אם את נראית טוב או אם את מוצאת חן בעיניו... מוכר, הא?
אז למה זה קורה? והאם זאת אהבה אמתית?
נתחיל בשאלה הראשונה – למה זה קורה? את נמצאת עכשיו בגיל מקסים (קצת מורכב להיות בו, אבל ברבות הימים את תזכרי בו בגעגועים) שבו אנחנו נמצאים במעין הכנה לקראת החיים שלנו כאנשים בוגרים. (מנחשת איך קוראים לו?) גיל ההתבגרות. זה אולי מושג שנשמע קצת מפחיד ולקוח מאיזה ספר רפואה, וזה נשמע כאילו זה אומר שכל מי שבגיל הזה סובל ממצבי רוח קיצוניים או לא יודעת מה. אבל בעצם, זה הרבה יותר עמוק מזה. בגיל ההתבגרות, כמו שכתבנו למעלה, אנחנו עוברים הכנה לקראת חיינו כבוגרים. מה זאת אומרת להיות בוגר? בגדול – זה לקחת אחריות על החיים שלך, זה לדעת מה אתה רוצה מהחיים שלך, זה להבין שלכל מעשה שלך יש השפעה, וכן – חלק מזה זה גם להיות בקשר עמוק ואמתי עם מישהו (בעלך שיחי´). אז מה קורה בגיל ההתבגרות? אנחנו מתחילים להפוך להיות מוכנים לבניית קשר שכזה – ולכן אנחנו עוברים מעין "מיני ניסיון" שמתבטא בהרגשות, בהתעניינות בבנים, בהתאהבות פתאום בכל מיני בנים.
וזה בדיוק מה שמביא אותנו לשאלה הבאה – האם זאת אהבה אמתית?
או כמו שאת שאלת – מה זאת אהבה?
הרבה חושבים שאהבה זו התחושה ברגע שאנחנו פוגשים את האדם הנכון (יענו, פרפרים בבטן, רעמים וברקים בראש וכו´)
אבל אנחנו לא שמורת טבע, ואהבה זה משהו הרבה יותר עמוק מפרפרים בבטן...
אהבה היא ההיקשרות הרגשית הנובעת מהערכה עמוקה לטוּב שבאדם אחר.
דיברתי סינית? בואי נסביר
יכול להיות שזה יישמע קצת מפתיע שבסופו של יום מה שתאהבי אצל הבעל שלך זה הטוב שבו...
אבל תחשבי על זה – הקב"ה יצר אותנו כך שאם נסתכל באחרים נראה בדיוק את עצמנו, זאת אומרת שכל תכונה שאנחנו רואים באחר – נמצאת בתוכנו. בד"כ כדי לאהוב את עצמנו (מה אנחנו עושים?) חושבים על דברים טובים שבנו, אז כדי לאהוב מישהו אחר (מה אנחנו עושים?) מסתכלים על הטוב שבו! נכון שבתוך המשוואה הזו יכולים לשחק גם נתונים כמו מראה, כשרון או אינטילגנציה – אבל בסופו של יום מה שמעורר את האהבה האמתית היא הטוב שבאדם האחר!
אז מה זה אומר?
זה אומר שאהבה היא [בחירה]
באנגלית יש את המושג "fall in love" (נפל באהבה) וזה מושג ממש פסיבי, כאילו לא הייתה שליטה ואופס, הוא נפל. אבל בעברית המילה אהבה פירושה – אהיה בה. אני בוחרת לאהוב. אני בוחרת להסתכל בדברים הטובים של מי שנמצא מולי.
מתוך כך, ברור שרק היכרות עמוקה עם אדם (ולא היכרות שיטחית, של סמינריון או אוטובוס מירושלים לת"א) עם הדברים הטובים שבו, ועם הדברים הפחות טובים – היא זו שיוצרת את האהבה...
אבל זה לא מספיק – זו עבודה יומיומית וצריך גם להעמיק את האהבה כל הזמן – איך עושים את זה?
בעזרת כלי מדהים שנקרא [נתינה]
הרב דסלר כותב שבעוד שרוב האנשים מאמינים כי אם אתה אוהב – אתה נותן. האמת היא הפוכה: אתה נותן – אתה אוהב!
רק נתינה אמתית, ללא מחסומים, ללא אינטרסים ולאורך זמן יכולה לעורר את האהבה. (בנינו, כמה נתת לחמוד מהאוטובוס כדי שתאהבו אחד את השני באמת?)
זה כמו שההורים שלנו אוהבים אותנו בלי גבולות, וכל זה למה? כי הם נתנו לנו את החיים שלהם!
אז יקירתי,
מקווה שהצלחתי בקצרצרה לענות לך על שאלת השאלות
בע"ה מקווה שביום שבו תפגשי את בעלך, בזמן וברגע הנכון, תדעו לאהוב אחד את השני באמת – ולעולם!
אם תרצי עוד לשאול – בשמחה!
בת-חן
batchenoh@gmail.com