איך מתגברים על העצבים?

אהלן!
דבר ראשון, סליחה גדולה מאד על האיחור בשאלה. לא פשוט לפתוח את הלב ולשלוח שאלה, ועוד יותר לא פשוט כשבנוסף צריך לחכות זמן לתשובה. אז תודה על הסבלנות...


קראתי את השאלה שלך בהרבה הערכה. מצוות כיבוד הורים היא אחת המצוות הקשות לקיום על כל פרטיה כל הזמן, ובעיקר בגיל ההתבגרות. בגיל שבו אנחנו מחפשים את הכי הרבה עצמאות, יש הורים שלוקחים ממנו אותה ואומרים לנו מה לעשות, ועוד אנחנו צריכים לכבד אותם. לא הרבה מסוגלים להודות בעובדה שההתמודדות הזו קשה להם. יותר מזה- לא ראיתי הטחות בשאלה שלך, אין האשמה את אמא שלך, אלא רצון אמיתי לתקן דברים שמתנהלים לא נכון- יותר ´אני´ מאשר ´היא´. התחושה שקיבלתי ממך היא שאת השלב הראשון עברת- אין זריקת אחריות. מה שכן- ראיתי בשאלה שלך הרבה התלבטות. על הקשר עם אמא שלך, על איך היא מסתכלת עליך, ועל מה שהמצב הזה מוציא ממך.


["אנחנו בקשר טוב" מול "היא החברה הכי טובה שלי"]
אם הייתי מבקשת ממך רשימה של החברות שלך, יפתיע אותי מאד אם תרשמי את אמא שלך בתוך הרשימה הזאת. לעומת זאת- אם הייתי מבקשת ממך לכתוב לי רשימת אנשים שאת מעריכה- הסבירות שהיא תופיע שם תהיה הרבה יותר גבוהה. כי אמא היא לא חברה.
למה? מה ההבדל? הדבר הראשון הוא העובדה- את אמא צריך לכבד, לא משנה מה. חברות זה כדאי והגיוני לכבד- אמא זה בכל מקרה. הדבר השני הוא המניע- אמא לא ´תרד עליך´ סתם כי בא לה להיות צינית, או מקנאה, או מחוסר הבנה- נכון שזה לא מפרגן כשדורשים ממך להשקיע יותר ולהצליח יותר- אבל האם היא עשתה את זה סתם? כנראה שלא, זה אולי קיים אצל חלק מהחברות אבל העובדה היא שהמניע העיקרי של ההורים הוא דאגה לך ולעתיד שלך. ההבנה הזאת מצד השכל כבר נמצאת אצלך- את יודעת
אז אמא היא לא חברה, אני אוהבת אותה, מדברת איתה על הכל וכיף לי איתה כמו חברה טובה- ועדיין היא בתפקיד אחר בחיים שלי. ובכל זאת, עם כל החובה, מה לעשות- מעצבן, וכועסים, מתפרצים...


["אני בן אדם שמתעצבן בקלות"]
מה שמוציאה ממך השיחה והביקורת שלה.. זה לא פשוט, לא להורים, ולך לא פחות, מה זה עושה לך? מילים נאמרות, דלתות נטרקות, יוצאים עם חברות כדי להתלונן ולספר "אמא שלי... והיא עשתה...", וכמו שאמרת בשאלה שלך- את מרגישה שזה בכלל לא נכון לעשות את זה, אבל מה לעשות- התעצבנת בקלות...


[מה עושים? איך לא מתעצבנים בקלות?]
הדבר הראשון הוא להבין את הבסיס- מה גורם לי הכעס? למה קשה לי לשתוק? "הכעס מעוור עיני אנשים", אנחנו שוכחים מה נכון ומה צריך לעשות באותו רגע. אבל יש יותר מזה- למה כעסתי? מה נאמר שגרם לי להתעצבן?? מפריע לך שקשה לך לדבר איתה, אבל לא הסברת על מה בדיוק את רוצה לדבר, מה הנקודה שמפריעה לך, האם זה חוסר האמון שלה בהשקעה או שזה חוסר הפרגון להצלחה שלך אולי הסיבה לקושי הזה מתחילה בכך שאין לתחושות האלה מילים. ולכן אין מטרה לשיחה- מה להסביר ומה לפתור.
הדבר השני שתוכלי לקבל מהבנת ה´למה´- מעבר לאפשרות לתקן את הכעס החיצוני- היא לפתור התלבטויות פנימיות, האם אני מרגישה שאני באמת משקיעה מספיק? האם אני מצליחה להגיע לסיפוק או שהוא על הקצה וקל לערער את תחושת הסיפוק אצלי? כמה אני מרגישה שאני מעריכה את עצמי? וזו הנקודה המרכזית- הרי לא על כל הערה אנחנו מגיעים לקצה, וההבנה על אילו נקודות צריך ללחוץ כדי לגרום לך להתעצבן בקלות- תביא לעבודה דווקא על הנקודות האלה- עבודה שלך! אם אני לא מספיק מעריכה את ההישגים שלי- יכול להיות שזה ידרבן אותי להגיע להישגים גבוהים יותר, או בלהציב לעצמי יעדים נכונים יותר, אבל משהו בפנים ישתנה, יוסבר נכון יותר. יחשל אותך לאתגרים וביקורות שעוד יגיעו בהמשך.


["לא מצליחה לדבר איתה"]
את צודקת, באמת לא פשוט לדבר, בעיקר אחרי שנפגעת. ובטח בנקודות שקשה לך, שהגעת אליהן אחרי חקירה עצמית והבנת שקשה ולכן יש לי המלצה בשבילך- אל תחכי להיפגע. את אומרת שיש לכן קשר טוב, הוא כבר קיים- אז תנצלי את האפשרות הקיימת. עכשיו תסבירי לה את המסקנות שהגעת אליהן- מה מפריע לך, מה היית רוצה שיאמר אחרת ומה החלטת לשנות בעצמך.
בהזדמנות הזאת תוכלי לשמוע מאמא שלך באופן ישיר הרבה יותר שהיא מעריכה אותך ואכפת לה. גם אם את יודעת את זה- זה תמיד עושה טוב ומרגיע לשמוע את המילים בפירוש.
תביני שהמטרה היא לא שלא תתעצבני, והיא לאו דווקא בקשר הספציפי שלך עם אמא שלך, אלא משהו עמוק יותר- שינוי עמוק יותר, של חיפוש הנקודות הקשות שלך, של חיזוק שלהן, של השלמת עצמך לקראת עוד שלב של התבגרות. לקראת מפגש עם עוד אנשים- את רק הולכת ומתחשלת.


מעבר לכך שחשובה הגדרת המטרה הנכונה, כדאי לשים לב לסיטואציה שבה אתן מדברות. במצבי קיצון- כמו אחרי שמקבלים ציון של מבחן או יום שישי כשבדיוק צריך עזרה בבית, מגיעים לתחושות קיצוניות- כעס שאולי לא היה מתפרץ אם הסיטואציה לא היתה טעונה מראש. ולכן הסיטואציה היא משמעותית מאד. לא רק בשלילי- לא רק שזו לא תהיה סיטואציה טעונה, אלא גם בחיובי- למצוא סיטואציות חיוביות, נקודות מפגש כששתיכן רגועות, אולי עושות יחד משהו שכיף לכן- עושות הליכה יחד, מבשלות יחד, איפה ששתיכן מוצאות זמן טוב ולשתיכן יש את הפניות לסיטואציה עצמה, ולחוויה של שתיכן יחד, ולא לרגשות שמציפים ומשתלטים. משיחות בסיטואציות נעימות דברים יוצאים בצורה הרבה יותר נעימה, הדברים הקלים והקשים.


זה לא פשוט. הרבה עבודה עצמית ומחשבות עמוקות במסע לתוך עצמך. המטרה היא גדולה ובהחלט שווה את זה. מקווה שאת רואה את חשיבות המטרה כמוני, ומאמינה בה.
זו דרך ארוכה, ויהיו עוד לא מעט התלבטויות וקשיים בדרך. את מוזמנת להמשיך להתייעץ ולשאול. גם את הסובבים אותך, אלה שעוברים ועברו את התהליך שאת עוברת היום, וכמובן- אותנו.

מאחלת לך המון בהצלחה.

אביטל