המשפחה מפחדת שהלכתי לישיבה

קובי שלום!

זמן רב עבר מאז ששאלת את השאלה שלך, מסיבה כל שהיא התשובה שלך התעכבה, אני מבקש את סליחתך.
השאלה שלך כ"כ חשובה ואני מקווה שמה שאכתוב לך עדיין רלוונטי עבורך.
אבל אני חייב לפני כן להביע הערכה עמוקה למהלך שעשית. אני יודע שזה ממש ממש לא קל לעשות שינוי כזה בחיים. ואני יודע שזה דורש הרבה החלטות וויתורים, וזה באמת ממש ממש לא קל, כל הכבוד! אין מילים להערכתי, מי שלא מכיר את מקרוב לא יודע להעריך. ואני ממש רוצה לחזק אותך.

אז נתחיל מעצות פרקטיות במשפחה :
ראה, לפעמים הבעיה של המשפחה היא הפחד מכך ש"הבן האהוב", "האח המגניב" וכד´ נסחף אחרי "שטיפת מוח של רבנים", ובגלל זה הוא יפסיק להיות שמח, יפסיק להיות שותף במשפחה ואולי אפילו ינתק קשר עם המשפחה.
לפעמים זה גם באמת סתם פחד מהבלתי נודע, מה זה הוא מתקרב לתורה, מה זה אומר?? מה יקרה?
ולכן ככל שתראה למשפחה שזה לא הופך אותך להיות מנותק מהם או פחות חי, אלא להפך זה ממלא אותך, אפילו אם הם לא מצליחים להבין למה זה כ"כ מושך אותך ואתה גם לא מצליח להסביר להם את זה, אם הם יראו שהתורה מושכת אותך באמת, ואתה רוצה ובוחר ללכת בדרך הזו, וזו לא שטיפת מוח אלא בחירה אמיתית שלך, הם יפסיקו לפחד ויקבלו אותך כפי שאתה, כי אתה לא "הזוי", אלא אתה בוחר ללכת בדרך אחרת, שלך היא טובה.
כמובן לפעמים אי אפשר להסביר את זה חוץ מלומר "לא יודע להסביר אבל ממש טוב לי בישיבה, אני לומד דברים חדשים ויפים אני מרגיש שזה מאוד אמיתי לי וכד´" דבר בכנות מכל הלב ואל תסתיר. ותהיה מוכן קצת לספוג את הפחדים שלהם, הם מפחדים וזה בסדר.
אולי כדי להרגיע אותם, תנסה לצחוק על עצמך גם כן. לדוגמא אם שואלים אותך איפה השטריימל, תוכל לענות, "שטיירמל זה לחלשים כבר הזמנתי רעלה כי זה יותר חרדי..." וכד´ כלומר תראה להם שהם מגזימים עם החששות שלהם. ואם הם מגזימים תגזים גם אתה, בצחוק כמובן, כדי להרגיע אותם.
חשוב להיות אמיתי וכנה ולא "להסתתר". לדוגמא אם שואלים אותך הפסקת לשמוע את השירים האלה, אל תסתתר ותאמר "לא הפסקתי רק אני ממעט לשמוע שירים מהסוג הזה", גם אם זה באמת נכון, זה פוגע בך. כי אתה צריך לחיות חיים מלאים, זו המטרה, ואתה צריך להיות שלם עם עצמך ולבטא את עצמך. ולכן אם שואלים אותך "מה, הפסקת לשמוע את השירים האלה" תענה בכנות ובפשטות,
"כן, אני מרגיש שזה לא נכון לשמוע אותם, כי יש להם מילים לא טובות, מנגינה לא טובה וכד´, אני לא בטוח שזה אסור לשמוע אותם, או שאני צודק בכך שכך אני בוחר אבל זה מה שבחרתי ואני לא חייב לתת הסבר [אני עושה מה שטוב לי, וזה הכי חשוב בחיים לא??] "
[בכלל אתה לא צריך לתת הסברים לאף אחד], חובתך ואחריותך לעשות מה שטוב עבורך. אנחנו חיים לא בשביל לתת דוחו"ת לאחרים אלא בשבלי לחיות ולחיות טוב. לא לחיות לפי מה שטוב לאחרים. ולכן מראש תהיה לך תשובה לכל שאלה ["לא יודע למה אני עושה כך, חושב כך, זה טוב לי וזה העיקר לא??"]
אם מישהו ישאל בכנות וירצה באמת לפתח שיחה עמוקה, שתף אותו כמובן בכל הרגשותיך.
[תהיה טוב כמו שאתה אל תתנצל ואל תתקפל, אתה עשר!]
ועכשיו לדברים "שצריך להכניס לעצמך לראש" כפי שניסחת :
הדבר הראשון שאתה צריך "להחדיר לך לראש" כפי ששאלת, שאתה חייב קודם כל לדאוג לחיים שלך.
חיים רק פעם אחת. ואת החיים האלה צריך לנצל ולחיות אותם בצורה איכותית. אתה אוהב את המשפחה שלך, והם גם אוהבים אותך. אבל ייתכן שיש ביניכם הבדלים, לפחות בשלב הזה, שלב גיבוש הזהות שלך. ולכל אחד יש מחויבות להיות נאמן לעצמו, [זה לא צחוק זה שלב חושב מאוד בחייך. תוכל לתלות על עצמך שלט : נא לא להיכנס כאן בונים! (: ]. זה שלב משמעותי בחייך ואתה חייב לנסות דברים חדשים וללמוד ולהתפתח בלי צורך לתת דו"ח וחשבון בכל שלב מה ולמה אתה עושה מה שאתה עושה.
יש אנשים שכל החיים שלהם התחשבו באחרים ואז הם לא שמחים, הם לא אוהבים לקום בבוקר, ואז גם הסביבה שלהם מרגישה את זה והיא גם מתוסכלת וכולם מתוסכלים. אתה חייב להקשיב לעצמך. זה הכי חשוב. זכותם לנסות למשוך אותך לאיפה שהם חושבים שיהיה לך טוב, אך גם זכותך להתנגד ולומר אני מחליט על עצמי, ולא, לא טוב לי חיים בלי תורה! אפילו אם אין לך שום ניסוח מוצלח להסבר למה בחרת ללמוד בישיבה וכל ההשלכות של זה, ויש לך רק תחושה עמומה, התחושה הזו היא אמיתית ונכונה מאוד, אולי קריאה של הנשמה שלך.
ולכן העיקר צריך להיות מי אני ומה אני ומה יהפוך את החיים שלי להיות אמיתיים יותר, נקיים יותר, מפותחים יותר, איכותיים יותר וכד´ ולא מה אומרים החברים, המשפחה וכד´ כלומר אתה אוהב את כולם וזה מצויין! (אם לא היית אוהב אותם זה היה מדאיג ), אבל העיקר זה אתה אתה אתה.
יש הרבה אנשים שלא מוצאים את המקום שלהם בגלל שהם מנסים כל הזמן להתחשב באחרים, וחבל על החיים.
אפשר לשמוע ולהקשיב לאחרים וללמוד, אבל אתה המחליט האחרון על חייך, בשביל מה אתה חי אם לא בשביל לצעוד קדימה??
ומזה יוצאים שני דברים :
הראשון – לאהוב את המשפחה? כמובן! לחנוק את עצמי בגלל המשפחה? חס ושלום!
צריך להשקיע במשפחה אבל להקשיב היטב מתי אתה נהנה להיות עם המשפחה ומתי אתה אוהב את המשפחה ולעומת זאת מתי המשפחה דורסת חלק מהאישיות שלך בלי שאתה שם לב.
השני – אתה חייב לברר הרבה, בטח בתקופה הזו שבה אתה פנוי ללימוד תורה בישיבה (תקופה ששווה זהב שככל הנראה לא תחזור), לבנות את עולמך הרוחני, איך? כמובן ע"י לימוד גמרא ולימוד סיפרי מוסר כמו מסילת ישרים ועוד, אך גם להשקיע זמן [בלברר לעצמך מי אני מה אני ומה יעשה לי טוב בחיים].
השאלה צריכה להיות נוקבת, ייתכן ולא תוכל לקבל תשובה על הכל, אבל הכיוון של התשובה חייב להיות לך ברור. גם אם אתה לא כ"כ טוב בלהסביר אותו לאחרים או למשפחה שלך, אבל לך בלב הוא צריך להיות ברור.

זה ברור, ככל שתהיה שלם יותר עם המהלך הזה של התקרבות לתורה התקרבות לתרבות של עם ישראל, לאמיתיות, לטהרה וקדושה, לחיים שלמים ומאירים, מלאי כוח, שמחה ועוצמה, אתה תהיה יותר שלם עם עצמך, והמשפחה שלך תראה שטוב לך כ"כ עם זה והם פשוט יקבלו אותך כפי שאתה רוצה להיות.
[אך כאן זה כבר תלוי בך ורק בך – ממש לא בהם. אם אתה תהיה שלם עם זה – הם יקבלו אותך בכיף בכיף, בטוח (: ]

ושוב, אני באמת כ"כ כ"כ רוצה לחזק אותך במהלך הזה של לימוד התורה. תרשה לי לפרגן לך ולומר לך אתה מדהים! כל הכבוד!
אני מאמין שלא תצטער על כל רגע של לימוד אמונה, ולימוד מוסר גמרא והלכה. התורה מרימה את האדם למחוזות מופלאים, אחרי שאדם למד תורה כמה שנים, חיים בלי תורה נראים לו כ"כ כ"כ רדומים... ככל שתלמד תורה יותר באמת ותהיה אמיתי וכנה בשאלות שלך מול עצמך ולימוד התורה, גם אם הם קשות ולא תקבל עליהם תשובה, וככל שתתקן את המידות שלך אט אט כמובן, לא תאמין לאן תוכל להגיע, השמיים הם הגבול.
במידה ויש לך רצון לברר עוד דברים, אתה מוזמן לשאול בכיף או להשיב בתגובה.

בהצלחה בכל!

חגי