ספרו החדש של הרב הצבאי לשעבר, הרב ישראל וייס, שופך אור ראשון מבפנים על הנעשה במסדרונות הרבנות הצבאית והמטה הכללי במהלך יישום תוכנית ההתנתקות.
הפרק המרכזי בספרו, "בדם לבי", אכן מוקדש לתקופת ההתנתקות, זו אשר העמידה את הרב וייס בעין הסערה הציבורית, שהגיעה בשלבים מסויימים אף להפגנות מול ביתו. "קראו לעבר אשתי תוציאי את הבת שלך מהקבר", הוא מתאר באותו פרק, בהתייחס אל בתו שנהרגה בתאונת דרכים ואל מלאכת פינוי הקברים בבית העלמין אשר בגוש קטיף - מלאכה אשר הוטלה על כתפי הרבנות הצבאית.
באותו פרק ממשיך ומתאר הרב וייס כיצד אויים במכתבים ובטלפונים פן ימשיך לשתף פעולה עם תוכנית ההתנתקות, אחרת תוחרם חנות האופנה של אשתו. האיומים התכופים אילצו את הרבצ"ר לשעבר להזדקק לאבטחה צמודה של השב"כ. שיא האיומים התממש בעת שביקר בחתונה בירושלים, שם התנפלו עליו בצרחות ובאיומים, כפי שהוא מתאר. "עכשיו הייתי רוצח אותך", קרא לעברו אחד המתפרעים.
 |
|
מבט מזווית אחרת (צילום: דובר צהל)
|
"לראשונה בחיי חשתי מאוים. התחלתי לחוות דחיפות קלות שהפכו תוקפניות יותר. הידיים שימשו לאגרופים והרגליים לבעיטות חשבתי שאני הולך לאבד את הכרתי. פחדתי מלינץ של יהודים ביהודי", כך מתאר הרב וייס אירוע אחר, במהלכו נשקפה סכנה לחייו בעת ביקור שערך ברחבת הכותל המערבי. יחד עם זאת, לצד האיומים הקשים, מתגלה דמותו של הרבצ"ר לשעבר כמי שממשיך בדרכו ובמילוי תפקידו, חרף המחיר הציבורי והאישי שהוטל עליו בכך.
אך לא רק מסכת איומים ליוותה את רבצ"ר וייס, אלא גם היכרות אישית עם הנפשות הפועלות אשר הניעו את גלגלי ההתנתקות. "איני יכול לומר שזיהיתי לחלוחית של דמעה בזווית עינו", הוא כותב על הרמטכ"ל דאז, רא"ל (במיל) דן חלוץ. "ההפך הוא הנכון; הוא הצטייר כמכונה אנושית בדגש על מכונה".
גם מבצע "תכלת לבן" להחזרת שלושת החטופים מלבנון שבראשו עמד מספר וייס, עומד כאחד הפרקים המשמעותיים בספרו. אל מול אירועי ההתנתקות מצטייר כאן הרבצ"ר וייס כמי שנלחם למען כבודם של החטופים, כפי שנהג ופעל ללא חת באירוע אחר, אל מול משפחות נעדרי סולטן יעקוב. הרב וייס מספר על כך שמשפחתו של הנעדר יהודה כץ "נלחמה" בו ובצבא נגד הכרזתם על הנעדרים כחללים וכן על התביעה שהוגשה לבית משפט בגין נזקים שנגרמו למשפחה בעקבות ההודעה. בהקשר הזה מסכם הרבצ"ר לשעבר, "טעיתי שלא קלטתי שאין שום טיעון שישכנע את ההורים הללו לקבל את הפסק".