הסערה הפוליטית שחולל פסק דינו של צחי הנגבי, בפרשת שבועת השקר ושאלת הקלון, מעלה התלבטות עקרונית מוסרית אמיתית. האם לתת משקל לעשייה פוליטית ענפה ומתוך כך למתֵן הרשעה בדין ולהימנע מגזירת קלון. או לתת עדיפות ומשקל לנקיות הכפים הנדרשת מאיש ציבור בפעולותיו. בית המשפט אמר את דברו וקבע כי יש קלון במעשיו. בכך נראה לכאורה כי חיזק את דרישת האמת והמוסר מאישי הציבור.
אולם, משום מה התחושה לאחר קביעה זו של בית המשפט קשה יותר אף מלפניה. דווקא לאחר קריאת פסק הדין, תחושת אי הצדק הכללית רק מתגברת. האם באמת התייחס בית המשפט לבעיה האמיתית? האם פסק דין מעצים את דרישת האמת, הצדק והיושר?
נראה, כי העובדה שהעומד לדין במשפט זה - הוא צחי הנגבי, מבליטה כי אנו עדים פה למופע ענק אבסורדי, המעוות כולו מעיקרו.
אין מי שלא מכיר את תחילת דרכו של צחי הנגבי על האנדרטה בימית, בימים בהם ייצג את תפיסת מה שמכונה ה"ימין". לעתיד נמשכה פעילותו בשדה הפוליטי במפלגת הליכוד. דווקא מתוך המצג הקיצוני הזה של תמונות ההתבצרות על האנדרטה, בולטת ביותר עריקתו של האיש אל השמאל בהמשך דרכו, תמיכתו בגרוש היהודים מגוש קטף ומעברו ל"קדימה" אחרי אריאל שרון.
אין כל פסול בהפיכת עורו של איש הציבור. גם אם הוא נבחר על ידי ציבור ימני, הוא יכול בהחלטה של רגע להפוך לאיש שמאל, לבצע גירוש הנוגד את כל מצע מפלגתו, לפרוש ממפלגתו עם כל המנדטים שהביא לו הציבור, להקים מפלגה שמטרותיה הופכיות לאלו שעל בסיסם נבחר ואין פוצה פה ומצפצף. בית המשפט רק מגבה את חוסר המוסריות הזו. זכורות העתירות שהוגשו בעניין נבצרותו של אריק שרון בשאלה איזו מפלגה זכאית להחליפו. לבית המשפט לא היה ספק בעניין. וזכות ההחלפה ניתנה לאולמרט סגנו מן המפלגה החדשה שכלל לא התמודדה בבחירות.
כך גם היה באישור הסכם אוסלו. אין זה משנה כי ההכרעה על הסכם כה מהותי נקבעה על ידי שני קולות שחצו את קווים מן הימין לשמאל. אין זה משנה כי מהלך זה נעשה בטריקים זולים הנוגדים את רצון הבוחר. העיקר היחיד שנדרש ונבחן היטב על ידי בית המשפט הוא, שהמערכת הפוליטית המושחתת תעשה זאת על פי חוק וכפי הכוונת דרכו של בית המשפט.
צחי הנגבי האיש שירד מן האנדרטה, הוא אולי הדוגמא הבולטת ביותר לחוסר האמינות, חוסר המוסריות והצביעות של אישי הציבור המובילים כיום את מדינת ישראל. את הסילוק שלו מן השדה הציבורי היינו רוצים לראות לא בגלל שבועת השקר שלו, אלא מטעם הזלזול שלו ובגידתו בשולחיו. אולם מערכת המשפט החליטה להתמקד בנושא השולי יותר שאינו נוגע בבעיה האמיתית, בעייתה שלה - חוסר אמינות, מוסריות ובעיקר חוסר אמת, כאשר אין המדובר ברצונותיה ובאינטרסים שלה.
כאן טמון שורש הבעיה. מערכת המשפט אינה מכוונת את אישי הציבור למוסריות, לעמידה בהבטחות, שירות שולחיהם וקיום מצעם, העיקרון היחיד הנשמר מכול משמר הוא כפיפות אישי הציבור לחוק ולמערכת משפט.
האם עשיית צדק מעוות שכזה באישיות שכה בולט בה דרך השקר והצביעות תוכל לכסות את מערומיה של מערכת המשפט שבישראל? ברור כי התשובה לכך היא שלילית. גם אם יכסו את האמת והמוסר האמיתיים במאות חוקים ובאלפי פסקי דין ותקדימים, הם יצופו ויצוצו מתוכם. כפי שאחרי אלפיים שנה קם עם ישראל מחדש במקום בו חשבו כי נכחד, כך גם האמת "שאינה תלויה בדבר" תצוץ אף היא ותקום ואולי אף מהר יותר, על גבם של פסקי דין שכאלו.
הרב שמעון אור עומד בראש "התנועה לתורה מנהיגה"