הרב בני לאו, רב בשכונת קטמון בירושלים וראש בית המדרש לצדק חברתי, קורא לחדש את ימי הפורים ולהתאימם למציאות ימינו, זאת באמצעות שילובם של פרקי נחמיה בתפילת המנחה של יום הפורים. הרב לאו מסביר לכיפה כי היוזמה עלתה בדעתו לאחר שהבין כי "פורים של ימינו, לאחר השואה ובמדינת העם היהודי, אינו דומה לפורים "שלהם" - של הקהילה היהודית לדורותיה".
"כל עניינו של הפורים "שלהם" הוא "הגורל" - יד ה שפועלת במציאות ומסובבת את הגלגלים כולם. בעיניהם ובעיני רבים מבני חו"ל היום, ולא רק בחו"ל, אנחנו פעולים בתוך המפעל של הקב"ה וכשרואים מלכות ארץ - היא נראית לנו כבדיחה לא מוצלחת. תקוותנו הגדולות מסתכמות ביד ה שתסובב את הגורל לטוב", מסביר הרב לאו. לטענתו, התודעה ההיסטורית של פורים נובעת מ"תודעה של מיעוטים". למעשה, נס פורים שאפיין את הקהילה היהודית לדורותיה היה "נס של היפוך הגורל וההישרדות בתנאי גלות".
ואולם כעת, משחזרנו לאדמתנו ומשהוקמה המדינה היהודית, קובע הרב לאו כי על ימי הפורים לשנות את אופיים. "הקריאה שלי מבקשת לחבר אל הגורל את הייעוד: העליה לארץ ובניית חומת ירושלים", מנמק הרב לאו ומסביר כי הוא "לא מבקש לעמעם את הגורל של הפורים ואת התלות בקב"ה שמתעצמת מתוך ימי הפורים, אך איני חושב שנוכל להרשות לעצמנו להמשיך את הפזמונים ההם בלי לקחת אחריות".
לצאת מעמדת היהודי המתפייט לגורלו
"אנחנו זה המדינה. המדינה היא לא האחר והרשויות הם לא הזר. כל מה שיש במדינה הוא שלנו והוא אנחנו, על הטוב והרע שבו", מסביר הרב לאו, "התודעה הזו מחייבת אותנו לצאת מעמדת היהודי המתפייט לגורלו ובוחר להיות שותף פעיל בהנהגה, בלי לעצום עיניו מבדק הבית אך בלי ללעוג ולהפוך לצחוק את מלכות הארץ".
על פי יוזמתו של הרב לאו, אשר תונהג בקהילתו בפורים הקרוב ואשר אותה הוא בוחר להציע לקהילות יהודיות נוספות, הוא לאמץ את בניית החומה של נחמיה כהמשך למגילת אסתר - וכחלק בלתי נפרד מימי הפורים "החדשים". לטענתו, ימים יד וטו באדר הם "ימי החגיגה הקהילתיים, שאינם יוצאים מחוץ למסגרת הגלות", אך יום טז באדר הוא "ההתחלה של מימוש הלאומיות היהודית".
הרב לאו מסביר כי הקריאה של פרקי נחמיה בתפילת המנחה באה לעורר את לב הציבור לקראת הימים של מוצאי הפורים, ימי החרות והעצמאות. "יהדות של אלפי שנות הישרדות, בתנאי מיעוטים ובנחישות של עם קשה עורף, היא יהדות של פורים שהוא "פור הוא הגורל". אך אנחנו, החברה הישראלית שמבקשת לראות את חיי האומה בארץ כמהלך של שיבת ציון, לא יכולים לדבר רק על גורל - אלא על מציאות כזו של נחמיה, בה "חציים עושים במלאכה וחציים אוחזים ברמחים"", מסכם הרב לאו.